לילה טוב גברת לבנה
ואיך שהיא ישנה.
היא ישנה במיטה הלבנה הגדולה שלה ופתאום הקרח נראה הרבה פחות קר והרבה פחות מאיים. העיניים שלה עצומות והריסים הארוכים שלה, הלובן של לחייה ושפתייה האדומות כמו פצע מדמם. אם לא הייתי חתול, אם רק הייתי בן אדם… הייתי עוטף אותה בזרועותיי ומגן עלייה מהנפש השחורה שלה. כרגע אני מתכרבל בחיקה ובין סדיני התחרה הלבנים שלה. הכותונת שלגופה לא באמת מכסה ולא באמת מגנה עלייה… אולי בגלל זה אני פה, אולי היא מצפה שאני אהיה פה בשבילה… אבל אני רק חתול. אם הייתי בן אדם, הייתי מגרש כל שד רע שבא לעשות לה צרה צרורה!
הו… היא יפה כמו פסגה מושלגת של הר.
בחוץ אין כל רע והיא מוגנת לפחות עכשיו. סוף סוף היא ישנה את שנת הישרים שלה, סוף סוף היא התנערה לה מהמציאות הקשה והלכה לישון ולשקוע בעולמה הפרטי שלה. הלוואי שיכולתי להיכנס גם לתוכו ולהיות גם שם איתה… אבל אולי היא צריכה הפסקה ממני, אולי היא צריכה הפסקה מהעולם.
אף אחד לא יודע שהיא רכה כמו ענן טהור ולבן…
אם רק הייתי בן אדם…
תגובות (4)
זה קטע ממש יפה. קשה לכתוב מנקודת מבט של חתול, אבל הצלחת. באמת כל הכבוד.
הכתיבה שלך יפה וזורמת.. הרגשתי כאילו חתולים באמת יכולים לדבר…
עכשיו אני כועסת על החתול שלי שמעדיף את אחותי… מה אני לא מספיק טובה בשבילו?? כפוי טובה!
תודה!
חחחח בכלל חתולים זו חיה די קשוחה. הם נותנים אהבה, אבל בשביל להשיג אותה צריך להוכיח את עצמך… בנוגע לחתול שבסיפור, לא הלכתי לכיוון של חתול. האנשתי אותו כי בכל זאת אין לי מושג איך זה להיות בראש של חתול… חח
ממש אהבתי. מעניין אותי לקרוא את סיפור הילדים שלך. כבר דיברנו על האהבה שלך לסיפורי ילדים ואמרתי לך כבר מזמן שאת צריכה לכתוב אחד מזווית הראייה הייחודית שלך. אני שמחה לשמוע שאת פורצת לסגנון חדש. אני בטוחה שאני אקרא אותו בשקיקה כשאקבל אותו לידיי.
תודה! קצת מפחיד אותי לכתוב סיפור לילדים, אבל עד עכשיו אני מצליחה לא להפוך את זה לחירבוניידה.