סודות ושקרים- 3
מנקודת מבט של ענבר-
הגעתי לבית הספר. הלכתי במהירות לשני, לא דיברתי איתה אתמול, ואני לא רוצה שהיא תרגיש ריחוק. דיברנו, וראיתי את רון עם שתי בחורות. 'לא ענבר, את לא מקנאת, את לא יכולה לקנא למישהו שאת לא אוהבת'. אמרתי לעצמי. הלכתי משני למאיה, רציתי לספר לה על רון. אולי היא תעזור לי. "מאיה" אמרתי ונגעתי בכתפה. היא הסתובבה, ולידה עמד בחור שאני לא מכירה. "היי" הוא אמר לי בחיוך. עיניו הירוקות נצצו והיפנטו את עיניי. "יונתן, זאת ענבר, ענבר, זה יונתן" מאיה אמרה בחיוך. "היי" עניתי בחזרה. "יונתן" הוא אמר והושיט לי את ידו. "ענבר" עניתי בחיוך ולחצתי את ידו. "הרגע אמרתי את השמות שלכם, אתם יודעים" מאיה אמרה. "מה?" שאלתי אותה. "לא משנה" היא מלמלה בחיוך והלכה. "אז אתה חדש כאן?" שאלתי. "כן" הוא ענה בקצרה. חיוכו היה חלק ויפה. קיבלתי הודעה. "לאב איז אין די איר, אבל מה עם רון שלנו שנשאר מאחור? את לא יכולה לשכוח את הבחור שאיבדת את הבתולים איתו- לאב". "הכל בסדר?" יונתן שאל אותי. "א.. אני צריכה ללכת" אמרתי והלכתי משם.
מנקודת המבט של תמרה-
התיישבתי במקום שלי. זה היום הראשון בחיי שאני מכבה לגמרי את הפלאפון בשיעור. ענבר נכנסה והתיישבה לידי. "קיבלת עוד הודעה?" שאלתי אותה בשקט כשראיתי שמשהו לא בסדר בהבעת פניה. היא הנהנה והסתכלה עליי במבט רציני. לא ידעתי אם לשאול אותה מה היה רשום, כי בהודעה שאני קיבלתי היה רשום עליי ועל עידן, אז כנראה גם אצלה זה משהו בסגנון. אני לא יכולה לשאול את זה, אנחנו לא חברות.
נגמר השיעור, ויצאתי לקפיטריה. "איך עבר עלייך היום הראשון? הייתי יודעת פשוט לא דיברנו אתמול בכלל!" דנה באה אליי בעצבנות. "אני מצטערת, כל אתמול חשבתי על עידן ולא היה לי זמן לעדכן אותך" אמרתי בחיוך שקרי. "בגלל שזה עידן, אני אוותר לך על התחנפויות" היא אמרה בשקט. "אגב בנים, ראית את הילד החדש?" היא שאלה אותי בחיוך. "לא" עניתי. "קוראים לו יונתן, הוא חזר משליחות בארצות הברית" דנה התחילה לדבר בחולמניות, והפסקתי להקשיב. "אני חייבת ללכת" קטעתי אותה לאחר כמה זמן. "לאן?" היא שאלה. "ל.. שירותים" עניתי. "אה אוקיי, אני מחכה לך כאן" היא אמרה בחיוך.
מנקודת המבט של נועה-
"היי" אמרתי בחיוך לטום. "היי" הוא אמר, ללא חיוך. "תקשיב, אני מצטערת על אתמול.." זה בסדר, שכחתי מזה כבר" הוא אמר. הסתכלתי עליו. ראיתי שהוא נפגע. "בוא נלך היום בערב לסרט, המון זמן לא היינו רק שנינו, לבד מכולם" אמרתי בחיוך והחזקתי בידו. הוא הסתכל עליי בחצי חיוך. "החיוך הזה אומר 'כן'?" שאלתי בחיוך. "החיוך הזה אומר 'אני אבוא אחרייך לאן שרק תרצי'" הוא אמר. נתתי לו נשיקה בלחי. "אז אני אראה אותך היום בשבע" אמרתי וקמתי מהשולחן שאנחנו והחברים שלנו יושבים בו בקפיטריה. "בהצלחה, אבל יהיה לך קשה להחזיק את הקשר הזה, הוא לא בעניין של רוצחות- לאב". הכנסתי את הפלאפון בחזרה לתיק שלי, וניסיתי לא לחשוב על ההודעה, או על כותב ההודעה. ראיתי את מאיה עם הבחור החדש, ומייד הלכתי לשם.
"היי" אמרתי להם בחיוך. "היי" היא אמרה, והוא מייד אחריה. "מאיפה אתם מכירים?" שאלתי אותם. "ההורים שלנו חברים מאוד טובים מאז שנולדנו.." מאיה אמרה. "אה" מלמלתי. "יונתן, נכון?" שאלתי. "שמות רצים פה מהר" הוא אמר בחצי חיוך. "מהר יותר משאתה חושב" אמרתי. "יונתן, אני חייבת לספר לנועה משהו" מאיה אמרה. "משהו של בנות" היא הוסיפה בחיוך. "תהנו" הוא אמר והלך. "מה?" שאלתי והלכתי אחריה לשירותים. "ראיתי היום בבוקר את האוטו שנסענו בו" היא אמרה. נעצרתי. "מה?!" שאלתי בשקט. "ראית מי נסע עליו?" שאלתי. "לא, כי יונתן הגיע" היא אמרה.
מנקודת המבט של מאיה-
"היי" תמרה אמרה ויצאה מאחד התאים. "היי" אמרתי. "הכל בסדר?" שאלתי. "כן, כן" היא ענתה במהירות. "טוב, נדבר יותר מאוחר" תמרה אמרה והתקדמה ליציאה. "אני לא יכולה יותר מאוחר, אני נפגשת עם טום" נועה אמרה ועצרה את תמרה. "אז מחר או משהו" תמרה אמרה ויצאה. "אז, מה קורה בינך לבין החדש?" נועה שאלה אותי. פחדתי להסמיק. "אנחנו כמו אחים, לא יקרה בינינו כלום" אמרתי לה, ואמרתי את זה גם לעצמי. "אח זה לא קיר" נועה אמרה וקרצה. "מפגרת" אמרתי בחיוך ויצאתי משם. "אני בעד הרומנטיקה!" היא צעקה מאחוריי.
ראיתי מרחוק את יובל, והלכתי אליה בחיוך. "יובי, לא ראיתי אותך כל היום" אמרתי לה בחיוך. "כי את עסוקה מדי עם החברות האלה שלך" היא אמרה והלכה. "מה?" שאלתי את החלל הריק, ואז נשמע הצלצול. נכנסתי לכיתה, התיישבתי במקום שלי, ליד אורי הקרציה, ושתקתי. הפלאפון שלי רטט, הסתכלתי בהודעה שהתקבלה ממספר חסום. 'ביי ביי יובי- לאב'. הכנסתי את הפלאפון בחזרה לכיס ושתקתי.
תגובות (1)
מהמם:P