אהבה שחיה-פרק 1-עמוד 3.

אני הרגשתי רע, הרגשתי גם מצד שני לא בסדר. טומי ידע שהיא ידידה טובה שלי, ושיש לי סיכוי איתה, אבל הוא בכל זאת נהפך לחבר שלה, או מה שזה לא יהיה.
לפתע טומי שם לב אליי, הוא עזב את המחשב הנייד שלו, וירד למיטה שלי, למטה.
"אחי, קרה משהו? מה עשיתי לא בסדר, בבקשה תענה לי." הוא התחנן בפני, גם הוא היה עצוב בעצמו, כי הוא לא ידע מה הוא עשה, איפשהו הבנתי אותו.
"לא, נו כלום לא קרה, הכל בסדר." ניסיתי להתחמק אבל הוא לא הרפה, הוא רצה לדעת.
"זה בגלל שדיברתי עם דבי?" הוא שאל אותי ואני הנהנתי.
"נו אתה יודע דמיאן, אני דיברתי איתה עלייך, אני הייתי רוצה להכיר אותך יותר, והיא הייתה הזדמנות נהדרת להכיר אותך, אני בעצמי לא אוהב לדבר איתה."
"תפסיק לשקר לי, תפסיק. תודה שאתה חבר שלה וזהו, וגם אם כן, תוך יום אחד, אתה כבר רוצה להיות חבר שלה? אל תדבר איתי. עזוב אותי." אמרתי לו והוא עלה חזרה למיטה שלו.
לקחתי את ספר הפילוסופיה, והתחלתי לקרוא, היו בו כל כך הרבה שטויות בעיניי, אבל בכל זאת, המורה שלי לפילוסופיה חייב אותי לקרוא את זה, ואני מכבד אותו.
הפסקתי לרגע, יצאתי לסלון ושמעתי את אבי צועק קריאות לקול סוסים. יצאתי החוצה, וראיתי אותם.
את כל ששת הסוסים.
"אבא!, אני כל כך אוהב אותך, סוסים, זה היה החלום שלי." חייכתי אליו, וגם טומי יצא החוצה.
הוא חייך לאבי, ואבי חיבק אותי.
"זה מתנה על כך שהתחלת את לימודייך בקולג', לפחות זה מה שאני מסוגל להעניק לך בני, מקווה שתוכל להנות איתם עם טומי, הוא גם אוהב רכיבה לא?" אבי שאל אותי, ואני הנהנתי. הדבר האחרון שרציתי באותו רגע זה היה לרכוב עם טומי.
עליתי על סוס שחור בעל זנב ארוך, קראו לו האפ, כך לפחות אבי אמר.
וטומי עלה על סוסה חומה, שקראו לה דנמי, שני הסוסים צהלו, והתחלנו לדהור, בדהירה טומי ניסה לפתח שיחה, אבל שתקתי לא רציתי לדבר איתו עדיין כעסתי עליו.
"דמיאן, נו מה לעזאזל עשיתי לך? סיפרתי לך את האמת, אני נשבע לך."
"אתה חושב שאני מטומטם?" התרגזתי ועניתי לו.
"לא, אתה לא מטומטם, אתה חכם, אתה נחמד, אתה יפה תואר." הוא אמר, והביט בסוסתו, ולא בעייני, היה ברור שהוא כל כך התבייש, הוא התקדם עם דנמי אליי, אפה של דנמי נגע באפו של האפ.
השמש שקעה, ואבי קרא בקולו, ארוחת הערב מוכנה.
דהרנו עם הסוסים כששתיקה הייתה בנינו, אבל לא מבוכה שמנו את הסוסים בתאי האורווה, ונכנסו לבית.
"נו, איך היה, ספרו לי!" אבי התלהב מעניין הרכיבה.
"היה לנו די כיף, רכבנו ודיברנו." אמרתי ואולי טיפה שיקרתי לאבי, לא היה לי באמת כיף.
"עכשיו, כל יום שתחזרו מהקולג', תוכלו לרכוב על כל סוס שתבחרו." הוא אמר לנו בחיוך רחב, המתנה שלו הייתה בעיניו מתנה נהדרת, גם אני חושב שזו מטרה נהדרת, בכל מקרה ישבנו והפעם לא כל כך דיברנו, אכלנו את ארוחת הערב והלכנו למקלחות, אני וטומי הסכמנו שהוא יהיה ראשון ואני אהיה שני.
"אמ טוב, אני אעשה את זה זריז" טומי אמר לי, והוא הוריד את חולצתו.
גופו היה חסון, והרגשתי מבולבל כל כך, אני אוהב את דמי, או שאני אוהב את טומי? אני שאלתי את עצמי באותו רגע.
הוא נכנס למקלחת והוא התקלח, בנתיים אני הורדתי את השרשרת, והנחתי אותה בסל קטן על השידה שבחדרי.
כשהוא יצא אני נכנסתי, וכשהתקלחתי חשבתי עליו, חשבתי על יום הלימודים הראשון שלי, חשבתי על הכל, עצמתי את עיניי ושטפתי את גופי.
יצאתי מן המקלחת, התלבשתי וישבתי במיטתי, כשראיתי את טומי במחשב.
הוא הפסיק להשתמש במחשב, וישב לידי.
"אני יודע שאתה לא הכי רוצה לדבר איתי כרגע, אבל בבקשה תן לי הזדמנות." טומי אמר ואז הוא נישק אותי.