לאס וגאס – פרק 22

-נקודת מבט ג׳סמין דליין –

לפתע דלת המתכת שמולי נפתחה בתנופה , אור בהיר הסתנן פנימה .
הרמתי את ראשי , נסיתי לצרוח לעזרה אבל לא יצא שום קול מבעד לשפתיי .
נהייתי כמו משותקת , הפחד השתלט על כול סנטימטר שבגופי , מכפות רגליי ועד קצה שערותיי .
הגבר שפתח את הדלת עכשיו עמד בפתח , בוחן אותי .
הרגשתי רק פחד , פחד טהור ששיתק כול איבר ואיבר בגופי הכחוש .
הוא לבש בגדים שחורים , מכנס שחור , חולצת טריקו שחורה , לראשו שם כובע גנבים שחור וחריצים שראו רק את עיניו .
ופיו על זרועו מקועקע גולגולת , ובפה הגולגולת כלב בולדוג , מה שמראה שהוא חייל USMC , חייל הנחתים האמריקאי , כנראה חייל לשעבר .
״זאת לא היא טיפש !״ צעק לעבר יעד לא ברור מחוץ לדלת המתכת המחלידה .
התכווצתי למשמע קולו , הלב שלי דופק בעוצמה אדירה , ואני מרגישה בעקבות כך לחץ חזק בחזה .
שמעתי צעקה לא ברורה מאותו יעד שאליו הגבר הזה צעק , לא הבנתי מה צעקו לו אבל על פני הגבר עלה חיוך משועשע .
בקושי הצלחתי לחשוב , כול תשומת הלב שלי נתונה אל החדר הזה ואל הגבר הזה שעומד לפניי .
רציתי לבכות , להישבר , להתפרק , אבל עצרתי את הדמעות שגאו בעניי הירוקות , אסור שהם יראו שאני חלשה .
הוא נכנס פנימה וסגר אחריו את דלת המתכת המחלידה , אם להגיד שלא פחדתי זה יהיה שקר גדול , כי פחדתי וחששתי כול כך לשלומי , שחשבתי שהוא מצליח לשמוע את הדופק המשתולל בחזי.
״ג׳סמין דליין ״ אמר בחיוך מטומטם , רציתי לבעוט לו בפרצוף המכוסה מסכה שחורה .
לא עניתי ולא דיברתי , פחדתי שהוא ישמע את הרעד שבקולי .
הוא התקרב אלי , והתכופף מעט לעברי , ״לא מי שרצינו , אבל מספיק קרוב ״ אמר .
לא עניתי , הפחד שיתק אותי , כאילו בלעתי את הלשון , לא הצלחתי להוציא שום צליל מפי .
״אל תיהי כזאת קשה , אנחנו נשחרר אותך , בסופו של דבר ״ אמר וצחקק בהומור שממש לא הצחיק .
ירקתי לו בפרצוף , הוא התיישר בחזרה מהכפיפה שעמד בה מולי וצחקק , ״כלבה מטונפת ״ אמר והעיף לי סטירה חזקה ללחי הימנית .
הכאב העוצמתי שיתק אותי יותר מהפחד, דמי השתולל בעורקיי , והרגשתי איך שריטה חדה מפלחת את עורו ודם חם זולג במורד לחי .
הדמעות זלגו מעניי והתערבבו עם הדם , הם לא כאלה שחושבים פעמיים , אם אני יעשה משהו שלא מצא חן בעניהם הם לא יהססו ויהרגו אותי עוד לפני שאני יספיק למצמץ .
״את לא תעשי פה מה שאת רוצה , את תעשי מה שאני רוצה ״ אמר והדגיש את האני .
בטח הכול מזימה אחת גדולה שנועדה להוציא כסף מאד דוד שלי .
הוא תפס בשערי ומשך אחורנית את ראשי , ״את שמעת מה אמרתי חתיכת זונה מטומטמת ?״ צעק עלי בעצבנות .
הנהנתי בראשי בלי לחשוב פעמיים , פחדתי כול כך לא ידעתי עוד מה אני יוכל לעשות במצב הזה שידיי קשורות וכך גם רגליי .
״ועכשיו כדי שלא ייוצרו עוד עימותים לא רצויים ״ אמר ושלף מכיסו מפית לבנה .
פלאשבקים עלו לי מרגע החטיפה , שהצמידו לפי מגבת לבנה עם סם כדי לעלף אותי , ׳אלוהים אדירים הוא רוצה לסממם אותי שוב ׳ .
במבט שני אחרי שבחנתי את המפית הלבנה הבנתי שזה טיפה גדול יותר ממפית פשוטה, יותר דומה לצעיף קצר .
הוא קשר את הצעיף סביב הפה שלי כדי שאני לא אוכל לדבר או לצעוק .
ניסיתי להתנגד , השתוללתי לצדדים , מטלטלת את הכסא לצדדים כדי שלא יקשור את הפה שלי .
אבל כבר מאוחר מידי והוא קושר את הפה שלי ומהדק חזק את הקשירה .
קיללתי אותו בליבי , רציתי לצעוק עליו את כול הקללות האלה אבל הפה החסום שלי לא אפשר לי .
הוא יצא וסגר את דלת המתכת המחלידה אחריו .
קיללתי את הרגע הזה שהחלטתי לצאת מהרכב של אריק בשביל לנשום אוויר , עכשיו תראו איפה אני , אני לא יודעת מה יקרה לי , זאת שאלה טובה , אני בספק שאני יישאר בחיים .

-נקודת מבט מייק דליין –

אחרי שאריק הסביר לי את כול הסיפור מההתחלה ועד הסוף התחלתי להכנס ללחץ , ישר התקשרתי לאבא שלי כדי לספר לו .
גם הוא הופתע וישר הגיע הבית ובינתיים ישבנו בסלון וניסינו לחשוב על דרך למצוא את ג׳סמין ולהציל אותה מהחוטפים שכמובן אחרי זה כבר לא ישארו בחיים , הם התעסקו עם המשפחה הלא נכונה .
״הדבר היחידי שאני זוכר זה וואן שחור״ אמר אריק מנסה להיזכר בעוד פרטים .
״את מספר הוואן אתה זוכר? , אולי סוג דגם ?״ שאל אבא שלי אד את אריק .
״המכסה מנוע מקדימה מרוסק כנראה מתאונה , זהו אני לא זוכר עוד כלום״ אמר וניסה לאמץ את זכרונו .
״אני יודיע לאנשים שלי , ברגע שהיו לי עוד תשובות אני יגיד לכם ״ אמר אבא ויצא מהבית .
״מה עושים עכשיו ?״ שאל אריק לחוץ לא פחות ממני ומרום .
״יושבים ומחכים , אין לנו הרבה מה לעשות ״ אמרה רום נאנחת בקול ובוהה במבט אטום וקר בקיר הלבן .
״אני לא הולך לשבת בשקט שג׳סמין אי שמה בחוץ וחייה ניתנים לסכנה ״ אמרתי עצבני וקמתי ממקומי על הספה ומתחיל ללכת הלוך ושוב בסלון .
״אז מה כבר אנחנו יכולים לעשות ?״ שאל אריק , ניסיתי בנתיים לחשוב על תוכנית .
״אמרת וואן שחור ?״ שאלתי את אריק וניסיתי בנתיים לחשוב על התוכנית שלאט לאט התגבשה בתוך מוחי .
״כן , למה ?״ שאל , ״יש לך תוכנית?״ הוסיף על דבריו לאחר שנייה .
״היו במקרה באזור שהייתם בו רמזורים? או חנויות ? בנקים ? משהו בסגנון ״ אמרתי לו , ותוך כדי מסדר בראשי שלב שלב את התוכנית שיצרתי .
״יש שמה מכולת אני חושב , והיו רמזורים ״ אמר אריק .
״מייק , מה התוכנית ?״ שאלה אותי רום וחייכה חצי חיוך , חייכתי בחזרה .
״לא סתם לימדו אותנו להשתמש באקדח מגיל 10 , הם ידעו שיהיה לזה תועלת יום אחד ״ אמרתי להם .
״מה זאת אומרת ? , מייק מה התוכנית ? שתף אותנו ״ אמר אריק נלהב .
״אנחנו נמצא ונשחרר את ג׳סמין בעצמנו״ אמרתי בטוח בעצמי .

-נקודת מבט אביה דליין –

אני ואמבר הגענו לדואר , היא נכנסה פנימה כדי לשלם כמה חשבונות ואת שכר הדירה שלה , חיכיתי בחוץ , על עניי הרכבתי את משקפי הרייבאנד השחורות שלי שהצילו על עיני מהשמש , והסתירו בנוסף לזה את עניי האדומות .
השמש חיממה את עורי הדי שזוף , שערי השחור מסודר במין חצי קוקו מאחורה .
רוח קלילה נשבה ממערב , סימן שערב עומד להגיע .
לפתע הרגשתי מישהו נתקע בי .

-נקודת מבט כללית –

הוא נתקע באביה , היא מעדה ונפלה כשהוא רוכן מעליה , אביה כמעט התעלפה שפגשה באותם העניים הכחולות שרדפו אותה זמן ארוך וממושך מאז אותו יום לפני כמה חודשים.
בלי להסס היא שלפה את האקדח הכסוף שלה ממאחורי גבה .
את הקנה היא הצמידה לחזה שלו בדיוק מעל הלב , הקנה הכסף הקר נצמד לשריריו .
״את ״ מלמל , הוא גיחך והעיף את האקדח שלה הצידה , למזלם הם לא משכו תשומת לב כי היו ברחוב צדדי ללא מוצא ליד אחד הסימטאות , שליד שכן הדואר , ואין איש בסביבה .
״תקום ממני חתיכת בן זונה ״ אמרה בעצבנות שהיא מנסה לדחוף אותו מעליה, היא שלפה את האולר התקוע בכיס מכנסה וכיוונה את הלהב לגרונו .
״חמוד״ צחקק ובשנייה חטף את האולר החד מידיה העדינות .
״בן זונה קום ממני !״ צעקה עליו, הוא לא זז סנטימטר ממנה .
״תקום או שאני צורחת !״ איימה עליו , לבסוף הוא קם והושיט את ידו כדי לעזור לה לקום .
היא קמה בכוחות עצמה וניקתה אבק מבגדי המעצבים שלה , היא חשה לא בנוח לידו , הוא גרם לה להזיע טיפה .
היא זכרה טוב את מפגשם האחרון , הזיכרון חקוק עמוק בזכרונה .
״מה את עושה פה ?״ שאל אותה , היא לא ענתה , היא הרימה את אקדחה ותקעה אותו בשיפולי גבה , היא התקדמה לעברו בצעדים בטוחים ונעמדה מולו .
ידיה נשלחה אוטומטית לידו השרירית , וחטפה מבין אצבעותיו את אולר הכסף שלה .
״אל תדאגי , שחכתי את עניין הקליע ״ אמר בחיוך משועשע , היא רצתה לצרוח , לצעוק , היא לא יכלה לראות אותו לידה , היא רצתה לקחת את האקדח שלה ולתקוע בו כדור בדיוק כמו בפעם הקודמת שנפגשו .
מהפעם הקודמות הוא לא עזב את מחשבותיה , זיכרונותיה , חלומותיה , היא כול הזמן חלמה על העניים הכחולות קרח האלה .
״למה אתה עושה את זה ?״ שאלה אותו בקול הכי יציב שהיא הצליחה להשיג .
לראשונה הוא הביט אל תוך ענייה , היא הופתע , היא הביטה מסביבה וראתה את משקפי השמש שלה על רצפת הבטון האפורה .
הוא ראה את ענייה האדומות .
היא לקחה צעד אחד אחורה , ידו תפסה את כתפה , ״את לוקחת סמים ?״ שאל בקול כועס .
׳מי הוא בדיוק שכמעט יותר משלושה חודשים עשית לי את המוות , אין לו את הזכות לבוא ולהטיף לי מוסר על מה שאני עושה , לא משנה מה , לא משנה שהוא זה הסיבה׳ חשבה .
״זה לא העסק שלך !״ אמרה לבסוף בעצבנות וניתקה בכוח את אחיזתו בה .
ברגע שידיו שיחררו אותה , היא הרגישה כאילו לקחו חלק מהגוף שלה , חלק מהחיים שלה , חלק מהלב שלה.
כמה שהיא לא רצתה להאמין בזה , היא הרגישה אליו משהו , משהו שהיא מעולם לא הרגישה לאף אחד אחר .
ובמחשבותיו עברה אותה מחשבה , כמה שהוא ינסה לשכוח אותה הוא לא יצליח , הם כול הזמן נפגשים שוב ושוב , הוא לא מצליח לשכוח את תווי הפנים היפות שלה.
זה כמו לנסות לשכוח מהלב שלך , הוא פשוט לא היה מסוגל להוציא אותה ממחשבותיו .
״אביה ?״ נשמעה צעקה מכיוון הדואר ששלפה את שניהם מהמחשבות שהם שקעו בהם .
אביה התחילה להתקדם אל עבר אמבר שחיכתה לה ליד הדואר במרחק של כמה מטרים ספורים מהם , ״חכי דקה ״ אמר קייל ותפס בידה לפני שהיא חמקה מידיו .
״מה?״ פלטה בארסיות וניסתה לשחרר את ידה מאחיזתו , ״רק תעני לי על שאלה אחת ״ אמר לה בקול עמוק ושקט, היא די הופתעה מהמצב , הרי מה כבר הוא יוכל לשאול אותה .
והוא רק חשב איך לנסח את מה שרצה , הוא לא הצליח למצוא את המילים המתאימות לשאלה שרצה לשאול .
״המשכת הלאה ?״ שאל , חושק את שיניו קושר את אצבעותיו בידה .
היא נשמה עמוק , היא לא בדיוק ידעה מה לענות לשאלה ששאל אותה , היא עדיין הופתעה מזה שהיא עוד לא תקעה לו כדור נוסף בכתף, ואצבעותיו החמימות שעברו על ידה היממו אותה .
״מעולם לא עצרתי ״ ענתה לו , היא משכה את ידה מידו והלכה אל אמבר .
היא צעדה ברגליים כושלות על עקבייה הגבוהים , ״לאן נעלמת ?״ שאלה אמבר את אביה שנראתה חיוורת כמו רוח .
״נפלה לי השרשרת הלכתי לחפש אותה״ היא תרצה לה , ״אוקי״ אמרה אמבר קונה את השקר שאביה מכרה לה .
אמבר עלתה לרכב , אביה התכוונה לעלות גם , היא הביטה מבט אחרון לעבר איפה שהם עמדו כמה דקות לפני , ומגע עורו עדיין שרף את עורה למרות שכבר ידיו לא על שלה .
הסימטה ריקה וככה גם הלב שלה , היא נכנסה אל הרכב מתיישבת במושב הנוסע ליד אמבר .
״אני מוכנה ״ אמרה בקול שקט והחלטי לאמבר המופתעת , ״מוכנה למה ?״ אמבר ניסתה לשחק ראש קטן כדי לגרום לאביה לומר את המילים האלה .
״לדבר ״ ענתה קצרות .