היפה והחיה-פרק 8

"אל תתאהב בה.."אמר לו קול פנימי.."זה יביא אותך למקום קר,הרסני,מנוכר."
קייל קם אל החלון,מביט בגשם היורד בחוץ.
לפתע היה רעם,שהרעיד לו מעט את הלב.אך,הוא המשיך להביט בגשם היורד.
"אני רוצה לעזור לך,"אמרה..
"ניקול,אני לא רוצה להשמע בנאלי,או מנוכר,אבל,באמת..אין צורך.אני בסדר."אמר בפניה.
"אתה לא בסדר.תביט בך.אני רואה את הצער בעיניים שלך.כואב לך."אמרה ניגשת אליו.
שכן דווקא היא,לא פחדה ממנו אפילו לא לרגע,למרות שהוא לא צפוי.
קייל ידע כי ברגע שירגיש בטוח איתה,הוא ייספר לה.
לילה,ניקול ישנה במיטתה,בחדר האורחים באחוזתו של קייל.
כשלפתע,התעוררה בבהלה.זועקת.מבוהלת.
"מה קרה??" ניגש קייל לחדרה,כשהיא יוצאת מהמיטה בדרכה לשטוף פנים.
"ראיתי אותו,מולי..הוא תקף אותי.."היא קראה ניסערת.
"מה?? מה ראית?..את מי ראית?"שאל קייל,מבוהל מהתגובה שלה.
"האיש שתקף אותי.."אמרה,כולה ניסערת.
"היה לך חלום רע.."אמר קייל,מרגיש מספיק בטוח בכדי להתקרב אליה.
"הוא עמד מולי.."היא שיחזרה בפניו שוב..
"את רועדת כולך.."אמר בפניה,"בואי אליי.."
כשבמין תנועה אינסטיקטיבית,הוא חיבק אותה בזרועותיו.
החיבוק הזה היה כה קרוב.
ניקול יכלה לשמוע את נשימותיו העמוקות.הלב שלו דפק חזק.
"את תהייבסדר,"הוא אמר..מנסה לעמוד בפיתוי שלא לנעוץ בה את שיניו.
הפיתוי היה חזק מאוד.כשהדם מאיץ את זרימתו בעורקיו,בפרץ אדרנלין מטורף.
קייל הרפה ממנה מעט.
"מה קרה?"שאלה ניקול..
"כלום…"אמר,מתנשם מעט,"לא קרה כלום.."
"מה כלום?..קייל,אתה החוורת פיתאום.."היא אמרה.
"כלום.."ענה,"חיזרי לישון.אני בסדר."
"אתה חיוור.."היא הביטה בו.
"אני רק לא מרגיש טוב."אמר,"זה הכל."
"אתה רעב."היא אמרה בפניו.
"ניקול,"אמר שוב,מתיישב על המיטה.."אני בסדר."
כשברגע הבא,היא הגישה לו את פרק היד שלה.
"מה את עושה?"הוא שאל מביט בה,מעט המום.
"אתה חייב לאכול.."אמרה בפניו.
"לא."אמר,קייל,בהתנגדות רבה.
"קייל,אני לא יכולה לראות אותך ככה.."היא הוסיפה להושיט לו את היד.
"אמרתי:לא!"קרא מעט עצבני.
"למה לא?"שאלה מנסה להבין.
"אני עלול להרוג אותך."הוא אמר.
"כמו שהרגת את סמנת'ה?"שאלה,נוגעת לו בנקודה מאוד רגישה.
"סמנת'ה נירצחה!"קרא קייל,בכאב.
"מה?"התפלאה ניקול..
"היא נרצחה לנגד עיניי ולא יכולתי לעשות כלום בנידון.אלוהים אדירים,לא יכולתי להציל אותה!"קרא קייל,כואב שוב,את הרגע הנורא.
"אני מיצטערת.."אמרה,מוחה דמעות.."אבל,למה אתה מאשים את עצמך? לא אתה הרגת אותה."
"אילולא אני,היא עוד הייתה בחיים."אמר בפניה.
"תראה,אני יודעת שאתה מרגיש אשם.אבל,לא יכולת לדעת שזה יקרה.."אמרה,מנסה לנחם אותו.
"כשסאם מתה,איבדתי את הנשמה שלי.הפסקתי לחיות.הכל הפך להיות כאקט של הישרדות."הסביר לה.."רצחתי,כדי לשרוד."
"קח,"היא שוב הושיטה לו את ידה.."אני לא פוחדת. זה רק דם."
קייל הביט בה,מעט חושש..מצמיד את שפתיו לפרק היד שלה.
הוא נעץ את שיניו בוריד שלה.ניקול חשה דקירה קטנה,בוטחת בו.
דמה של ניקול נעם לחיכו.
"לא.."הוא אמר,מסיט את ידה מפיו,מנגב את שאריות הדם משפתיו.