הטיסה ששינתה את חיי- פרק 13 (עם 1D)

הורדתי לו ולבנותיו את הכיסוי מהעיינים, הם היו מופתעים כשראו אותי והוא אמר: אז, זה אתם שהסגירו אותנו?!
אני: כבר אמרנו לך שלא מעניין אותנו למות, מעניין אותנו שתסבול את הסבל שסבלנו, את הכאב שסבלנו ושיהיו לך את הצלקות בלב כמו שלנו יש וגם לבנות שלך!
אחת מהבנות שלו אמרה: הי, הי, הי, מה אני ואחיותי אשמות כאן?!
אני: אוויי, בואי אני אזכיר לך מה עשית לי ולחבריי, אוו קיי אז ככה: חטפתם אותנו, איימתם עלינו עם סכין, אחת מכן דקרה חברה שלי, התנשקתם עם הבנים בזמן שאנחנו יצאנו איתם למועדון וגרמתם לזה שאנחנו נגווע ברעב, נקבל מכות ממש חזקות, זה מספיק בשבילך?!
היא: זה לא אשמתנו שאנחנו יותר טובות מכן!
אני: פ'חחחחחח במה אתן יותר טובות מאיתנו? בליהיות מפגרות? בליהיות משוגעות, מכוערות וחסרי חיים, שכל וכל מה שיש לבנאדם נורמלי? כי אם כן אז אני מסכימה איתך.
היא: גררררר, מפגרת תקראי לאמא שלך.
אני: אל תדברי על אמא שלי, אני יכולה להתחיל לדבר על אבא שלך ויש לי הרבה מה להגיד אבל לא באתי עם חברים שלי בשביל להנות באתי לפה כדי לשאול אותך והלכתי לאבא שלהן ושאלתי אותו: אחרי שגרמת לנו כל כך הרבה סבל שבוע שלם, שהרעבת אותנו וכל מה שעבר עלינו כששניים מאיתנו צועקים עליך אתם מוותר ומשחרר אותנו? זה לא נשמע הגיוני! אז מה באמת קרה בשיחת טלפון, מה אמרו לך שאחרי זה ישר שיחררת אותנו בלי כלום?! ואין לך כבר מה להסתיר, אתה גם ככה עצור.
הוא: גם אני אמות, אני לא אספר לך!
אני: סבבה, אל תספר אבל אני יכולה לקחת את הטלפון שלך עכשיו ולבדוק עם מי דיברת, להתקשר אליו ושתשאל אותו. לקחתי את הטלפון, חייגתי למספר ושאלתי מי זה? והוא ענה לי: נו מה אחי אתה לא מכיר אותי, באמת, אני הבוס שלך!
הבנתי שהוא לא שם לב שזה לא הוא אז זרמתיבשיחה, חיקיתי את הכל, התאפקתי לא לצחוק ושאלתי: תגיד, מה אמרת בשיחה האחרונה שלנו? אני לא כל כך זוכר.
הוא: אמרתי שאתה יכול שלחרר אותן כי הבנות אמרו שהן מצאו יותר יפים מוואן דיירקשן ואין לנו מה לעשות איתם כבר, על הדרך המשטרה הקליט את זה בשביל שיהיו הוכחות. ואז אמרתי: אוו קיי תודה ביי אני צריכך לזוז.
הוא: ביי.
אני: עכשיו, אתה רואה שלא הכל אתה חייב לספר? וזרקתי עליו את הטלפון.
אחת מהבנות קמה והלכה אל אביה,זואי,קייט ןאלה ואמרה להן: תקשיבו לי בנות, היא אמרה עליכן דברים ממש מגעילים אל תאמינו לאלן הזאת היא סתם מזויפת. שמעתי את כל מה שהיא אמרה, משכתי לה בשיער ולקחתי אותה אחורה לכיסא, העפתי לה סטירה ממש חזקה ואמרתי לה: תקשיבי, את לא תספרי עליי שקרים מאחורי הגב ולפחות עם את מספרת שקרים ועוד מאחורי הגב אז תספרי בשקט ולא כמעט בצעקה שכל התחנה שומעת, גאונה גדולה!
הבנות והבנים התקדמו אליי ואמרו לה: היא לא מזויפת, לא מספרת עלינו דברים מגעילים, ומה שאמרת לנו עכשיו זאת בדיוק את, לפחות את יודעת איך לתאר את עצמך.
אחד מהמפקדים במשטרה אמר: סליחה, סיימתן? אנחנו צריכים להכניס אותם לתא מעצר לבינתיים.
אני: כן, תודה.
הוא: זה בסדר.
כשחזרנו למלון על יד הדלת היה פתק ועליו רשום: