יש משהו בך

יש משהו בך,
שגורם לי להרגיש שמחה.
גורם לי לחשוב שאולי כשהשמש תזרח,
אנחנו נדבר שוב.

אולי, רק אולי, אני ישמע את הקול שלך,
אולי אני יראה את פנייך,
אולי אתה תחייך כשתראה אותי.

זאת לא אהבה, כמו שכולם אומרים,
זאת רק הרגשה,
שממלאת אותי בשמחת חיים.

יש משהו בך,
שאני לעולם לא שוכחת.
הדרך בה עזרת לי,
דיברת במילים יפות,
התקרבת, אך לא יותר מידי,
ידעת שיש לי גבולות.

ואולי זה כן,
ואולי זה לא,
אני בטוחה שאתה עמוק בפנים ידעת,
אך אני אם רגשות סותרים.

עוד לא שכחתי,
מפחדת להרפות.
לא משנה כמה אני מנסה לשכנע את עצמי,
אומרת שהכל כבר עבר.
מבחינתי הכל נשאר כמו שהיה,
הלב שלי עוד לא אמר את המילה האחרונה.

זה כל כך מתסכל,
כל כך מבלבל,
פשוט הייתי חייבת לפגוש אותך, אה?

עוד אז, אתה זוכר,
בפגישה הראשונה,
כשהתחלנו לדבר,
הכל זרם כזה בכיף,
לא ממש חשבנו,
אבל מאז נשארנו ככה,
ידידים.

מצטערת שאני כזאת דפוקה בלהגיד את מה שאני מרגישה.
מצטערת על כל פעם שראיתי מבט פגוע בפנייך.
מצטערת שתמיד הכחשתי.

יש משהו בך,
שאולי אני יתגבר עליו יום אחד.
פשוט ימשיך האלה,
בלי דאגות,
בלי מחשבות אחורה,
יתחיל דף נקי.
כי אני משתדלת להשתנות,
לעבור את כל המכשולים,
החיים עוד לפניי,
והם כל כך…. ארוכים.