מציאות מדומה 1D – פרק 6
הוא הסתכל עלי לכמה דקות, הוא נראה כל כך שבור. אלה לא החיים שלי! למה אני צריכה להתמודד עם זה?? יש לי בעיות משלי זה מספיק לי! אוףף… זה כל כך כאב לי לראות אותו ככה… העיינים שלו היו כל כך נוצצות, כאילו בכל רגע עומדת ליפול טיפה מאחת מהן. העיניים שלו חדרו בשלי, ומיד אחר כך הוא הסתובב ממני והתחיל ללכת משם.. כאב לי עליו כל כך, אבל לפחות אני מתנחמת בזה שזאת לא באמת אני, ואני רק משחקת בתפקיד.. הלכתי לכיוון הסלון, התיישבתי ליד ליאם שישר ליפף את היד שלו סביב המותניים שלי. העברתי מבט מהיר להארי, שנראה שבור, הוא הסתכל על הריצפה, כאילו הוא חשב על משהו. הוא הרים את הראש והמבטים שלנו נפגשו, הוא הסתכל לי עמוק בעיינים עם העיינים הנוצצות שלו. הרגשתי כל כך לא נעים לעשות את זה, לשבור לו את הלב תוך כדי שאני מחובקת עם אותו אחד שבגללו אנחנו לא ביחד. זתומרת הוא ומיילי לא ביחד…
עבר שבוע, עדיין לא שמעתי כלום ממיילי או דניאל. עדיין תקועה בתוך הגוף הזה, במצב הלא נעים עם ליאם והארי… לא ראיתי את הבנים מאז שהיינו בבית של זאיין.
הייתי עם ליאם בבית שלו, ישבנו בסלון וראינו סרטים, למרות שלא היה לי אכפת מהסרטים בכלל, רק נהנתי מתחושת הזרועות של ליאם שמחבקות אותי. פתאום צלצל לו הפלאפון.
"הלו?" הוא ענה. "כן, היא פה ליידי" הוא המשיך ולא שמעתי את הקו השני. "בשבילך" הוא חייך אלי ומסר לי את הפלאפון. בשבילי..? מי ייחפש אותי? "הלו" עניתי. "אלה, זאת אביה" היא אמרה לי, לא קרו לי בשם שלי כבר בערך שבועיים מאז שנכנסתי לגוף הזה. "אה.. כבר נבהלתי, היי מה הולך?" שאלתי. "מעולה, תקשיבי. אני לוקחת אותך היום" היא אמרה. "אותי..? לאן.?" שאלתי מבולבלת. "לקניות, הבנים מתכננים לבוא לזאיין היום ומתחשק לי לצאת גם לצאת" יכולתי לשמוע אותה מחייכת. "כן ברור" חייכתי דרך הפלאפון. "תסעי עם ליאם לזאיין אני כבר אהיה שם, משם ניסע עם המכונית שלי" היא הסבירה לי, הסכמתי והיא ניתקה. "מה היא רצתה?" ליאם שאל אותי. "היא הציעה לי לצאת איתה, בגלל שאתם הולכים היום לזאיין" אמרתי לו. "אהה זאיין, נכון כמעט שכחתי, זה מזכיר לי משהו שרציתי להגיד לך" הוא חשב על משהו. "נו אז תגיד" לחצתי עליו. "את זוכרת את מייקל נכון..? הסוכן שלנו…" הוא שאל אותי. "כן מייקל.. בטח" עשיתי את עצמי יודעת. "אז הוא מתחתן בעוד יומיים, רציתי שתבואי איתי, בתור החברה שלי" הוא חייך אלי. תמיד חלמתי שמישהו מבני וואן דיירקשן יגיד לי משהו כזה, אף פעם לא האמנתי שזה יקרה. חייכתי אליו והתחלתי להסמיק קצת. הנהנתי והוא חייך אלי בחזרה. הוא נשען קדימה אלי ונישק אותי, הרגשתי את היד שלו מלטפת לי את הפנים והשפתיים שלו שמשתפשפות בשלי. שהנשיקה נגמרה הוא הסתכל עלי, הסתכל עלי מקרוב וחייך חיוך גדול, ראיתי אותו חושב תוך כדי שהוא הסתכל עלי וזה טיפה הצחיק אותי. "מה..?" צחקקתי תוך כדי שהסתכלנו אחד לשנייה בעיינים.
"אני לא יודע. השתנית" הוא חייך אלי. זה מדהים שהוא שם לב, אבל זה קצת הלחיץ אותי.. להה… הוא בחיים לא יאמין שאני לא באמת מיילי, אין לי כל כך מה לדאוג.. "השתנתי..?" חייכתי אליו.
"כן, זתומרת, לטובה… את מצחיקה יותר, חמודה יותר. באמת כיף לי איתך, זה נראה כאילו את באמת שמחה להיות איתי, יותר ממה שהיית". המילים שלו עשו לי צמרמורת, התנהגתי כמו עצמי, זה אומר שהוא באמת מחבב אותי, אותי האמיתי. "אתה אוהב את זה?" חייכתי חיוך גדול אליו.
"אני אוהב את המיילי החדשה יותר, זה בטוח" הוא אמר בשקט וחייך. הוא אוהב אותי יותר. הוא באמת אוהב אותי יותר מאת מיילי… הרגשתי שאני עומדת להתעלף במקום. לא הצלחתי לעשות כלום חוץ מלהסמיק ולחייך. "קדימה, בואי נלך להתארגן כולם בטח כבר אצל זאין" הוא אמר לי, התארגנו ונכנסנו לאוטו, כשהגענו דפקנו בדלת וחיכנו שייפתחו לנו. "זאיין, תעזוב אותי תן לי לפתוח" שמעתי את הקול של אביה מצחקק והם שניהם צוחקים. פתאום הדלת נפתחה וראיתי את אביה עומדת מולינו ומאחוריה עומד זאיין שמחבק אותה מאחור והוא לא הפסיק לנשק אותי בכל מקום כשהיא צוחקת ומנסה להזיז אותו בכוח ממנה, מנסה להכניס אותנו הביתה כשהיא לא הייתה מרוכזת בכלל. זה היה כל כך חמוד, לא הצלחתי להפסיק לחייך מכמה שהם נראו חמודים. הלוואי והייתה לי זוגיות כמו שלהם.
נכנסנו לבית, ראיתי את כל הבנים ואמרתי לכולם שלום. לכולם חוץ מלהארי, שישב בצד והתעלם ממני. הרגשתי כל כך לא נעים בקשר לזה. כל כך רציתי לספר לו הכל כדי שהמצב ביננו יהיה בסדר, המצב בין אלה והארי, לא בין מיילי והארי….
"תהני" ליאם אמר לי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים. אביה תפסה לי ביד וגררה אותי החוצה. נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע.
מנקודת המבט של הארי:
אני לא יודע מה השתנה אצלה, אבל משהו השתנה בטוח. חשבתי להפסיק עם זה,עם כל העיניין שלנו. ליאם זה חבר, לא יכולתי לעשות לו את זה יותר. זה היה פשוט לא בסדר. אבל איכשהו משהו אצלה גרם לי לא לרצות לוותר, היא משכה אותי אליה יותר ויותר. הרגליים שלי רועדות רק כשהיא מחייכת. החיוך שלה השתנה. הוא נראה אמיתי לשם שינוי.
כשהיא אמרה לי שהיא עוד אוהבת אותו הרגשתי את הלב שלי מתרסק. הכרחתי את עצמי לא לחשוב עליה בדרך הזאת יותר, לא רציתי להתמודד עם שברון לב במיוחד לא לפני סיבוב הופעות שאמור להיות לנו. ראיתי אותה יושבת ליד ליאם, כשהוא מחבק אותה, הכרחתי את עצמי לא להסתכל, אבל הרגשתי אותה מסתכלת עלי, וזה מגנט את המבט שלי אליה. העיינים שלה גרמו ללב שלי לקפוץ ולקפוא במקום. כאב לי כל כך.
היינו אצל זאיין שבוע למחרת, לא דיברתי איתה כל הזמן הזה. לא הייתי מסוגל, לא רציתי לנתק קשר איתה, רציתי שהיא תבין שהכל בסדר ביננו ונוכל להמשיך להיות חברים. היא הייתה מיוחדת מדי בשביל לאבד אותה. אני באמת לא יודע מה קרה לי, אבל היא השתנתה כל כך ולא יכולתי להרשות לעצמי לעזוב אותה. אבל נלחצתי לדבר איתה, פחדתי שברגע שאני אביט בה אני אכנע לרגשות שלי אליה בשנייה.
ששמעתי אותה נכנסת לבית של זאיין נבהלתי כי לא ידעתי שהיא באה, התעלמתי ממנה, לא הייתי מוכן עוד לדבר איתה, פחדתי שאולי היא כוסעת עלי על זה שהבאתי אותה למצב כזה, או שהיא לא רוצה לראות אותי יותר.
ראיתי את ליאם מנשק אותה והיא ואביה עזבו את הבית. ראינו את המשחק והלכתי להביא כמה בירות מהמקרר לכולם. הלכתי למטבח והוצאתי את הבירות, פתאום ראיתי את ליאם נכנס למטבח.
"היי ליאם לא ראיתי אותך פה" אמרתי תוך כדי שפתחתי את הבירות עם פותחן.
"תקשיב הארי… אני צריך לבקש ממך משהו" הוא אמר לי.
"כל דבר" אמרתי לו.. "אוקיי.אז ככה… אני לא אוכל לבוא לחתונה של מייקל, ואני ממש צריך שמיילי תהיה שם. היא לא תסכים לעולם ללכת לבד. ואני יודע שאתם בקשר דיי טוב, אז….?" הוא חיכה שאני אסכים…. אין מצב. אני לא יכול ללכת עם מיילי לחתונה!
"בתור זוג..? לא ליאם אני לא חושב שאנ—" הראש שלי סימן לא ורציתי להמשיך את המשפט אבל הוא עצר אותי באמצע.
"נוו קדימה הארי, בבקשה. אתה ממילא הולך לבד, כל שאר הבנים הולכים עם זוג, תלך עם מיילי, כולם שם יודעים שאנחנו יוצאים, אף אחד לא יחשוב שאתם ביחד.. בבקשה הארייי אני מתחנן, אני צריך שהיא תלך" הוא התחנן, למה הוא כל כך רצה שהיא תלך.
"למה..?" שאלתי אותו.. הוא הוציא הנחה מהפה. "אני רוצה לארגן לה מסיבת הפתעה ליומולדת כשהיא תחזור, ובגלל זה אני צריך שהיא תלך משם.." הוא אמר… לא.. אני לא יכול להיות ההסחת דעת של מיילי בשביל שחבר שלה יארגן לה מסיבת יום הולדת.
"לא.. לא ליאם אני מצטער. אני לא יכול לעשות את זה. תמצא מישהו אחר אני מצטער." אמרתי אבל הוא ניסה להמשיך לשכנע אותי.
"נווו בבקשה הארי. בבקשה". "לא" "בבקשה" "לא!" "בבקשה!" "לאא ליאםםם לא!" "בבקשההההה" הוא התחיל לחרפן אותי. לקחתי הנחה גדולה מהפה, נשפתי החוצה.. אולי זה לא כזה נורא, פשוט נהיה שם בתור זוג, זה לא אומר שאני חייב להיות איתה כל שנייה.. נראה לי.
"אוףף… אוקיי.. אבל אני לא הולך להציע לה את זה אם זה מה שאתה חושב!" הזהרתי אותו מראש.
"ישש! לא לא אל תדאג, אני ידבר איתה. תמיד אמרתי שאתה האהוב עלי הארי!" הוא חייך אלי וגרם לי לחייך למרות שלא רציתי. "תסתום, אתה מעצבן אותי. עכשיו כך את זה ובוא" התעצבנתי עליו בצחוק אבל שנינו לא הפסקנו להמשיך לחייך.
אני לא מאמין שאני צריך לעשות את זה. למה דווקא אני?? לא ידעתי בכלל שלנייל וללואי יש בנות זוג!! …. כל כך ברור שזה יקרה לי. זה מה שמגיע לי על זה שבגדתי בחבר. אני כל כך מצטער על זה שכל זה קשור אליו…
-תקראו מה שכתבתי ברציתי להוסיף-
תגובות (4)
תמשיכיי!
את כותבת ממש יפה!
תודה רבה ! ^_^
זההה מושלםםםםםם אני פשווווט מכורה לסייפור הזההה את חייבת להמשייייך דחוף כי זה מדהייייים כרגייייל !!!❤❤❤❤❤❤❤
נשבעת שזה כיף לשמועעע !! תודה ♥♥♥