הים תמיד שקט- פרק 65

" אוקיי יש עליי כסף, לא המון אבל, אני לקחתי את הרוב משלי ולא מאמא.. רציתי להקל עליה " אמרתי לליעד ביום למחרת כשהלכנו ברחוב מקביל לרחובות שבהם רצינו לקנות שמלה לחתונה של אחותו של רועי.
" סבבה אני הבאתי עליי עוד איזה 300 כדי להוסיף לך ".
" מצוין, ואתה תשמור אותם בכיס ולא תשתמש בהם " אמרתי בחיוך.
" נו בחייאת, תני לי לקנות לך משהו בכיף ".
" תשכח מזה " אמרתי לו.
" נו יולי " הוא אמר.
" נו ליעד " אמרתי לו וחיקיתי את קולו.
" אני אקנה לך בלי רשות ".
" אני לא מסכימה לך סבבה? פשוט תקבל את זה.. ואם אני אצטרך עזרה אני אדאג להחזיר לך אותה ".
" את ילדה עקשנית אבל אני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה ".
" מה שתגיד " אמרתי בחיוך.
" אז לאיזה חנות את רוצה להיכנס? ".
" תבחר אתה, יש פה המון " אמרתי כשבדיוק הגענו לפינה של תחילת הרחוב אליו רציתי שנגיע.
" בואי נתחיל ללכת, ומה שיקרוץ לי יקרוץ. היה יום משעמם היום בבית הספר הא? " הוא שאל בחיוך.
" האמת שלא התרכזתי בשיעורים.. חשבתי על דברים אחרים לגמרי ".
" כמו? " הוא שאל ומשך אותי לחנות אחת שהייתה בצד הדרך.
" לא יודעת.. המון דברים.. ".
" וזה סוד ואת לא מגלה לי? ".
" אני אספר לך אבל לא עכשיו " אמרתי בחיוך והתחלתי להעביר קולבים מצד אחד לשני. עיניי נפלו על שמלה לבנה, לקחתי אותה, אחרי זה נפלו עיניי על שמלה בצבע שמנת ואחריה נפלו עיניי על שמלה בצבע כחול.
" לכי למדוד אני אחכה לך פה ".
" עם מה להתחיל? " שאלתי.
" תתחילי עם הכחולה ".
" לוקח לך הרבה זמן? " הוא שאל כשנכנסתי לתא.
" בדרך כלל אני קונה בגדים ממש מהר, זה לא אמור לקחת יותר מרבע שעה ". הורדתי מעליי את הבגדים ונכנסתי לשמלה הכחולה. ראיתי את המחיר שלה, הזדעזעתי, אבל בקטנה. יצאתי החוצה.
" איך? " שאלתי.
" הכחול הזה לא מתאים לך.. היא יפה והכל אבל אני חושב שהאחרות יהיו יותר טובות ".
"צודק, שנייה אני אחליף ". נכנסתי בחזרה לתא.
" זה לא שהיא לא הייתה יפה.. " אמר ליעד מהצד השני של הוילון.
" נו זה בסדר מה אתה מתחיל להצטער? זה טוב שהבאתי אותך ולא את רועי, הוא היה פחות אובייקטיבי ". נכנסתי לתוך השמלה הלבנה. יצאתי החוצה.
" וזאת? " שאלתי.
" יותר טוב מהכחולה, אבל זה לדעתי לא הוואו שממש יעשה לי את זה ".
" אתה ממש טוב בזה אתה יודע? " שאלתי בצחוק.
" יאללה, לשלישית ".
נכנסתי לתא. לבשתי את שמלת השמנת. הייתי לי תחושה טובה כשלבשתי אותה. היא הייתה שמלה כל כך פשוטה, שיפון נעימה, כתפיות. במובן מסוים הרגשתי כאילו אני לובשת את הים רק בצבע שמנת. יצאתי החוצה.
" וזאת? " שאלתי בחיוך.
" זהו, הגיע הוואו " הוא אמר בחיוך.
" כן? " שאלתי בחיוך ועברתי להסתכל במראה.
" בדיוק, זה בדיוק מה שרציתי שתקני.. היא מדהימה עלייך יולי ".
" אוי אתה מקסים " אמרתי בחיוך, " כמה היא? " שאלתי והוא ניגש אליי מאחורה ושלף את הפתק מהגב שלי. " כמה את רוצה שהיא תהיה? " הוא שאל בצחוק.
" לא יקרה מידי, נו אל תמתח אותי ".
" 450, יש עלייך? ".
" יש לי 300, לא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך יקר.. " התבאסתי.
" ובדיוק פה אני נכנס לסיפור.. אני אשלם את השאר, ואת תחזירי לי כשתוכלי, סבבה? ".
" מה הייתי עושה בלעדייך? " אמרתי ונתתי לו חיבוק.
חזרתי לתא, החלפתי לבגדים הרגילים שלי, נעלתי בחזרה את הנעליים והגענו לקופה. שילמנו את המחיר של השמלה ויצאנו החוצה מחויכים.
" מה עם נעליים? " הוא שאל.
" יש לי איזה זוג בבית, אני אסתדר.. ".
" את לא רוצה לקנות? ".
" לא, ממש לא, אני שונאת לקנות נעליים ".
" אם תצטרכי עזרה עוד יש לך כמה ימים ואת תמיד יכולה לגרור אותי ".
" אתה פשוט מקסים " אמרתי לו ונתתי לו נשיקה בלחי.
" לאן מכאן? רוצה ללכת לפארק? ".
" אהה בכיף, יאללה בוא ". הלכנו שנינו שוב צוחקים ונהנים לפארק. סיפרתי לו על כל מה שעובר לי בראש בימים האלה: החודש האחרון, ירדן, הוא, רועי, אפילו סיפרתי לו שהדר היא קורבן לאונס, את כל הסיפור.. הוא הקשיב וייעץ לי, אמר לי תודה שאני סומכת עליו. השעות עברו מהר מידי והגיע הערב. הוא שוב הסיע אותי הביתה. נפרדנו בדלת הבית שלי בחיבוק אוהב וחיוך גדול. אמרתי לו שאני עוד אחזיר לו את ה-150 שקל והוא אמר שכשאני אביא לו את זה הוא לא יהיה מוכן לקבל את זה. אמרתי לו שזה בכלל לא מצחיק, שהוא הבטיח, והוא אמר שהוא לא הבטיח, שהוא רק עשה משהו על תנאי, תנאי בנוגע אליי ולא בנוגע אליו. רציתי להרביץ לו, אבל מצד שני חשבתי שבאמת אין לי את היכולת להחזיר לו עכשיו את הכסף על זה. הבטחתי לעצמי שכשיהיה לי אני אחזיר לו.
נכנסתי הביתה, הראיתי לאמא את השמלה. היא אמרה שהיא מצטערת שהיא לא יכלה לעזור לי לממן אותה, אבל שהיא תפצה אותי על כך. נתתי לה נשיקה גדולה ופניתי למקלחת.