מתים לאהוב ולשנוא-פרק 6

נקודת המבט של אנה:
לבן לבן לבן
זה כל מה שראיתי כשהתעוררתי הרגשתי הפטישים הולמים לי בראש ושכל הגוף שלי כואב ברמות מטורפות…
הרגשתי שמישהו נישען לי על הבטן התרוממתי קצת והתבוננתי
זה היה שון
"היי שון תתעורר" קראתי לו בקול.
"מה?מה?"הוא קם בבהלה
אחרי כמה שניות של בהייה ממושכת בי הוא הבין איפה הוא כנראה
"אנההההה"הוא צרח בקול חזק מאוד
"שון תסתום,רק תגיד לי איפה אני" אמרתי בשקט
"את בבית חולים כמעט מתת מה קרה לך תגידי השתגעת לגמרי?ניסית להתאבד!" הוא שאל אותו בכעס.
"לא יודעת לא זוכרת…"שיקרתי בעודי משחזרת את הלילה ההוא
נאנסתי
חזרתי הביתה
חתכתי ורידים
רציתי למות
חושך
אבל למה אני עוד פה? שאלתי את עצמי בכעס
"איפה ניק וחואן?"שאלתי אותו
"אמממ הם הלכו" הוא התחמק
מה שבטוח שלשקר הוא לא יודע
"מה קרה?" התחלתי להבהל
"סתם…ניק כועס נורא רבתי איתם את יודעת איך חואן תמיד לצידו של ניק…."הוא אמר לי משפיל מבט
"טוב" אמרתי בקול כמעט בלתי נשמע
"רוצה לאכול משו?,
הוא שאל כעבור כמה דקות מפר את הדממה הכבדה שהיתה בחדר.
"אממ כן לך תקנה לי מהקפיטריה למטה קוראסון וקפה עם שלוש סוכר" אמרתי לו
רק שילך.
אחרי שהוא יצא הרשתי לדמעות להשתחרר
שוב
לפתע שמעתי צלצול
"כי אני אוהב אותך…ואמשיך תמיד לאהוב אותך…אני לא מוצא דרך לשכוח ממך..להוציא את אהבתך מהשורש…"
הצלצול של שון
הסתכלתי מסביב עד שמצאתי אותו מתחת לכיסא
"אביה" היה כתוב על המסך
מי זאת לעזאזל אביה?! שאלתי את עצמי
שון נכנס עם מה שקנה כשראה אטותי עם הטלפון שלו הוא רץ שם את הדברים על השידה לידי וחטף את הטלפון מידיי
"מה את נוגעת לי?!" הוא צעק
שון בחיים לא צעק עליי
מה עובר עליו?
"תפסיקי לחטט לי בעינינים במילא כשאני רק מנסה להתקרב אלייך את כועסת עליי את החיים שלי הייתי נותן לך אבל לך לא אכפת הלוואי שאת היית נעלמת ולא חסמין" הוא צרח בכעס אדיר ויצא מהחדר בריצה
ישבתי דוממה על המיטה כולי מוצפת בדמעות וכאב
לא משנה אם כל העולם היה אומר לי את זה
משון זה הכי כאב
אהבתי אותו יותר מאת כולם
אמא ואבא מתו
חסמין נעלמה
שון היה המקלט שלי
ועכשיו
ניק וחואן כועסים עליי
והכי כואב זה שון
שצעק עליי בפעם הראשונה בחיי
ובסוף מצאתי את עצמי
כרגיל,שוב,
לבד
מחכה למישו בזמן שאני הכי צריכה
ואף אחד לא מקשיב לזעקתי הנואשת והאילמת
אף אחד
לא בא…