חופשיה פרק 1 +הקדמה

-הקדמה-
קוראים לי ריינה אני בת 16 ואני חייה בעולם מסוכן.
בעולם שאני חייה בו יש איש ששולט על כולנו אף אחד לא באמת יודע איך קוראים לו
אף אחד לא יודע כיצד הוא ניראה אבל כולם קוראים לו "השליט"
אבל יש כאלה המשרתים אותו הורגים בשבילו קונים בשבילו השליחים שלו…
ויש את המורדים אבל אני לא הצטרפתי אליהם זה חסר סיכוי נגדו
העולם שלי כבר נהרס שום דבר לא יוכל להציל אותו ואולי כן?
~~~
פרק 1:
אני שומעת יריות, אני מתחילה לפחד אבל אני בכל זאת מסתכלת. אני רואה את חייליו של "השליט" יורים על המורדים בתוך המחסה שלהם. אני מתחילה ללכת אין לי שום עסק עם המורדים אחרי הכל.
אבל אז נזכרתי, אז נזכרתי בילד הקטן שנכנס לשם בילד הקטן שנתן לי תפוח אדום קטן…
התחלתי לרוץ לעבר המחסה שולפת שתי חרבות ארכות מתחילה ללחום בחיילים מחפשת בעיניי את הילד הקטן. ואז ראיתי אותו עומד בצד מפחוד כשחייל מכוון אליו אקדח. רצתי בכל כוחי מפלסת את דרכי לעבר הילד. אבל זה היה מאחור מידי איתי אותו נופל דומם. הרגשתי כעס מציף אותי התחלתי להלחם בחיילים הורגת אחד אחד לא נותנת לאף אחד מהם לחיות.
הכל נעצר ראיתי את המורדים שנשארו מביטים בי בפליאה, ראיתי את החיילים השוכבים על הרצפה חסרי חיים. התחלתי ללכת החוצה אף אחד לא עצר בעדי וזה היה מובן למה הם פחדו ממני, כולם פחדו ממני…
אני עדין אוחזת בחרבות צועדת לעבר כיוון לא ידוע, לפתע שמעתי צעקות "זאת היא" ראיתי חיילים רצים לעברי. התחלתי לרוץ. הרגשתי משהו ננעץ בכתפי לא עצרתי לבדוק מה זה לא יכולתי ידעתי שאם אני יעצור הם יתפסו אותי.
אחרי ריצה ארוכה הגעתי למקום מסתור התיישבתי נאנחת, התחלתי לבכות לא רציתי לראות מה קרה לכתף שלי ידעתי שזה יגרום לכאב חזק יותר.
אחרי שהצעקות פסקו קמתי בכאב מנסה ללכת לאן שהוא שמישהו יטפל בכתפי המדממת.
הסתכלתי על כתפי, חץ היה נעוץ בה עמוק. המראה גרם לי להתחיל לבכות.
לפתע שמעתי קול קורא לעברי "את בסדר?" הסתכלתי על השואל אבל הכל היה מטושטש.
"הכל מצוין" אמרתי בציניות. התחלתי להרגיש סחרחורת, נפלתי על רצפת האבן מתחילה להקיא.
התחלתי להקיא דם. התחלתי לבכות. הדמות התקרבה אלי מתחילה למלמל מילות עידוד "הכל יהיה בסדר רק תירגעי אני ימצא לך רופא" אבל ידעתי שהוא משקר אין כאן רופא בסביבה אני לא יהיה בסדר
"אני מקיאה דם!" צעקתי עליו "איך זה יכול להיות בסדר?! איך אני יכולה להירגע?!" הוא התחיל לומר משהו ועצרתי אותו "בבקשה תעה משהוא שזה יפסיק!! תקע בי חרב הכל רק שזה יפסיק" יבבתי הכאב היה חזק "אל תדברי זה רק יחליש אותך" אמר והתחיל למלמל משהו.
פתאום הכל ניהיה שחור ואני הבנתי שאיבדתי את ההכרה