חזרה ומכתב למישהי מיוחדת

אוקיי, אז חשבתי שאני ימשיך את הסיפור אבל אין לי רעיונות אם למישהי יש רעיון אז שתיכתוב לי עכשיו יש לי עוד שאלה איך אתם מעדיפות את בסיפור באנגלית? או בעברית? אולי אתם חושבות שאני קטנה לכתוב באנגלית אבל אל תשכחו שאני חייה בארצות הברית ואני כמעט יודעת אנגלית שוטף את תענו לי ולמי שיש רעיון לא לשכוח לכתוב לי.

יש לי משהו לכתוב למישהי מיוחדת מאוד בישבילי ותמיד תשאר בליבי!
סבתא הניה- סבתא רבא שלי, אמה של סבתי, נולדה בפולניה ב-1.7.1923.
סבתא הניה ואמה היו ניצולות שואה אחרי 5 שנים של סבל רב, בגטאות ובמחנות ריכוז, עבודה קשה (בבית התחמושת הגרמני), מחלות קשות טיפוס ודיזינטריה והתעללות פיזית ונפשית מצד הגרמנים.

כאשר התחילה מלחמת העולם השניה, סבתא שלי היתה בגיל 15 שנה ולה הורים ו 2 אחים גדולים ממנה ואח צעיר ממנה.
בתחילת המלחמה היתה עם אמה (בינה וקס) ועם אחיה הקטן שהיה בן 5 שנים (ראובן וקס). עד שהפרידו אותן ממנו.

אביה משה וקס ושני אחיה הגדולים שמעון וזיגמונד וקס נסעו לרוסיה עם פרוץ המלחמה, אך אחרי זמן קצר נתפסו ע"י הגרמנים ונשלחו למשרפות.

סבתי, אמה ואחיה הקטן היו צועדים כל יום כ 8 ק"מ הלוך וחזור כדי להגיע לעבודה בבית התחמושת – אחיה הקטן ראובן זקס לא שרד את ההליכה הקשה, הרעב והחולשה – הופרד מאימו ואחותו וגורלו היה כגורל אחיו.

לאחר תום המלחמה הכירה סבתי את סבי מרדכי גריצמן שהיה גם הוא ניצול שואה יחיד מתוך 10 אחים ואחיות (היה פרטיזן שחי ביערות) והקימה את משפחתה הקטנה: בת אחת ויחידה שזו סבתי – אמה של אימי.
בשנים האחרונות זכינו סבתא הניה ואנחנו לגור בקירבה פה באלפי מנשה.

נפרדנו מסבתא הניה לפני שלוש שנים – כשהייתה בת 86 – אישה אצילת נפש שזכתה להקים בית בישראל והייתה גאה מאד בשלושת הדורות שיצרה!!

אוהבת ומתגעגעת אלייך המון!!

גל