לראות ולבכות

אנחנו כאן בעולם, בעולם יפה וטוב, עסיסי, מעניין, עולם שנראה שאין בו צרות.
אבל ברגע שיש צעקה שצריכה לעצור אותנו, ולהגיד שצריך להסתובב אחורה ולדעת מה קרה לעם שלנו.
אנחנו עוצרים, ורואים מה קרה לעם שלנו.
האחים שלנו, עלו לרכבות, השפילו אותם, הרעיבו אותם, התעללו בהם והרגו אותם.
שאנחנו מסתכלים על התמונה הזאת עכשיו, אנחנו רואים את הפנים שלהם, כמה פחד יש בפנים התמימות האלה, וכמה אכזריות יש לנאצים הלאה.
אני מסתכל על כל תמונה, אני מרגיש שאני רוצה לבכות, אני רוצה לבכות ולא להפסיק.
הילד הקטן הזה ששם עומד, זה אח שלי, הילדים הרעבים שיושבים שם ברחוב, הם אחים שלי, כל האנשים הרזים ששוכבים על הרצפה מתים, הם האחים שלנו.
הרגו אותם, ואותם לא נשכח לעולם.

נזכור ולא נשכח.