ה-בן דוד – פרק 4 (על 1D)

"מה בגללי?" שאל ליאם, "כלום מלמלתי ותפסתי בידו של הארי.
"תעזבי אותו" מלמל ליאם,עדיין מבולבל,הוא תפס בידי ולקח אותי לבית שלו.
ראיתי את זאיין מתנשק עם איימי,חברה שלו, ניילר צוחק עם החברה שלו,לירון,ולואי ומאיה רוקדים צמוד.
"נתראה בבית" נייל צעק לעבר ליאם,ליאם גרר אותי לרכב,הנסיעה עברה בדממה מחרידה.
דממה שהחזירה אותי לעבר,לכאב,לבדידות…
נכנסנו לבית,נכנסתי לחדרי,לא טורחת לסגור אפילו אותו אפילו,שוקעת בעצב של עצמי,
הבטן שלי מתכווצת,אבל אני יודעת שאם אוכל,אשמין,אפילו עוד יותר (היא לא באמת שמנה,יש לה הפרעת אכילה).
נשכבתי במיטתי,לא מצליחה לעצום עין,השעה כבר מאוחרת,אני שומעת את חבריו של ליאם נכנסים לבית.
הארי ניצב בריח חדרי,ריח אלכוהול נודף ממנו, "הארי?" שאלתי בלחישה.
"אנג'י,אני מצטער" הוא אמר והתקרב אליי, "על מה?" שאלתי, "על זה שאני לא יכול לעצור את עצמי מלעשות את זה" הוא אמר וריסק את שפתיו על שלי,שוב בהפתעה גמורה.
התרוממתי,מחבקת אותו,מתמכרת לתחושה הבטוחה והחמה ששפתיו העניקו לי, "ה..הארי" גמגמתי.
מתנתקת ממנו, "ליאם,הוא יפגע בך" לחשתי לאוזנו,סוגרת את הדלת,משאירה אותו בפנים.
"ליאם לא חייב לדעת" הוא אמר,מחייך חיוך ערמומי.
"הארי,הוא יגלה" אמרתי בוכה,אך מנשקת אותו בלי הפסקה.
-כעבור חודש-
"אנג'י תתעוררי" שמעתי את ליאם,פתחתי את עיניי באיטיות,'למה קמתי לעוד יום חדש לעזאזאל' חשבתי,
אני והארי לא חברים,לא ידידים,בקושי מדברים,התנשקנו מספר פעמים מאז אותו מקרה,הפעם האחרונה הייתה אתמול בלילה..
הלכתי לחדר המקלחת,מצחצחת את שיניי ושוטפת את פניי.
הולכת באיטיות אל עבר הארון, בוחרת בגדים,שמלה קצרצרה ונעלי עקב.
הלכתי לליאם,הוא וחבריו אכלו ארוחת בוקר, התיישבתי לידם.
לקחתי מעט סלט,מבטו של הארי מצטלב בשלי בדיוק,מחייכים שנינו חיוך נבוך,נזכרים במקרה אתמול..
"חברה שלי באה היום" אמר נייל בגאווה והארי נתן לו מכה בראשו,גורם לו להסמיק.
הארוחה נגמרה, "אנג'י,איזה שמנה,כמה אכלת??" התלוצץ לואי.
ליאם בלע את רוקו בכבדות,הוא היחיד שהבין מה יקרה בחצי שעה הבאה..