דמעות של דם

4….3….2….1….. מישהו לחש מתוך החשכה, קול דק וחלש כמו של ילדה קטנה.
"אני באה לחפש אותך"….. פתאום רוח החלה לנשוב, החלונות התנפצו. משום מה נשארתי על הספה, והקולות בראשי צעקו לי לברוח.
סגרתי עיניים, נשמתי עמוק ושוב פתחתי אותן. הוילונות צנחו שוב, הרוח פסקה והילדה עמדה שם.
ילדה בשמלה שתמיד חלמתי עליה, ילדה בוכה דם… משפשפת את העיניים ועומדת מולי, שותקת….
היא לא מוציאה מילה רק עומדת מולי.
'שקט מדי, מאוחר מדי ללכת'…….
"מה קרה לך" לחשתי לילדה בשקט… היא המשיכה לשתוק ולנגב את דמעות הדם שלה. מהר מאוד השמלה הורודה התמלאה בדם. קמתי מהספה בשקט, לאט לאט לכיוון הדלת מוכנה לפרוץ בריצה.
הדלת ננעלה. הסתובבתי לכיוון הילדה שהמשיכה לשתוק, פתאום רוח נשבה הטלויזיה כבתה, הבית התחיל להשרף, הלהבות לא שרפו אותנו היינו באמצע של השרפה, הלהבות לא נגעו בנו והילדה היישבה ומלמלה משהו בשקט… השרפה כבתה הכל היה חרוך ושרוף
מכבי האש הגיעו צעקתי שיוציאו אותי אבל לא שמעו אותי. "למה את עושה את זה?" היא לחשה לפתע
"עושה מה?"
"בורחת?" היא הסתכלתה עלי מלאת דם
"אני……" לא הספקתי להגיד שום דבר, לא ידעתי מה להגיד.. כל מילה יכולה להיות סכין בגב שלי של עצמי
"אני לא רוצה להיות לבד, אני לא רוצה להיות לבד…… אל תעזבי אותי" דמעות הדם לא הפסיקו לזלוג…
התקרבתי באיטיות, חיברתי את הילדה ידי הוכתמו בדם, הרגשתי את הנשימות שלה. פתאום היא התעופפה ולחשה בחיוך "תודה, מלני…. " סגרה עיניים ונעלמה.
מכבי האש מצאו אותי, ומשם מה הרגשתי כאילו זו אחותי הקטנה, בכיתי… לא מפחד מההרגשה שאני רוצה שהיא תשאר…. שהיא לא תהיה לבד…