מלחמות גן-העדן והגיהנום.פרק ב'-האביר שהתחיל את הסוף

"קאי תבין," התחיל סטזיוס:"אצלנו,
השדים,יש תכונה מיוחדת.היא נקראת:
'לגרום סבל'.אבל אני,נחמד היום,"
אמר והלך סביב הכיסא של קאי בחיוך.
"אז אני אתן לך לבחור:ספר לי את הסוד,
ואני אשים אותך במקום פחות אומלל".
קאי ישב,ראשו משפל,חיכה למשהו שיגיע.
סטזיוס הביט בילד,וחשב לרגע.
הוא החזיק מעמד 20 דקות על כיסא העינויים,בזמן שסטזיוס סיפר לו על עצמו.
סטזיוס חשב עוד קצת,ואז קרא לאחת השדות.
"כן מלכי" אמרה שדה בעלת שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים כחולות.
"קבעי לי פגישה עם אנטרס לעוד שעה.ואתה," הוא פנה לקאי:"תשב בשקט ותסתום ת'פה".
סטזיוס והשדה עזבו,וקאי ישב שם,רועד.

ג'נט שכבה על מיטתה בגן-העדן.היא העבירה יד על שערה השחור,וחשבה על חייה בגן-עדן.
היא לא שמה לב שמישהו מביט בה.
"סלחי לי," אמר גבר גבוה ושיער בלונדיני:"שמי הוא אנטרס.אפשר להחליף איתך מילה?" שאל בקול נעים.
ג'נט הביטה בו,ואמרה:"דבר".
"בעוד כמה דקות יבוא הנה גבר בגובה שלי בחליפה שחורה.תגידי לו שאם הוא רוצה לדבר איתי הוא יביא את הילד,ואני אחכה לו בקבר האביר העליון.תעבירי הודעה זו?" שאל,עדיין בקול נעים.
"שיהיה" אמרה וחזרה להביט בשמיים הכחולים לגמרי.
"תודה.אני מעריך זאת מאוד" אמר.
אחרי כמה דקות,החינה ג'נט באור שחור בוהק,ואחריו עמד גבר זר,מחזיק בילד.
ג'נט הביטה בילד,ולא יכלה להפנות את מבטה,והתעלמה לחלוטין מן הגבר.
"היי את!" אמר הגבר בקול מפחיד:"איפה אני מוצא את אנטרס?"
בלי להזיז את עיניה מהנער,ענתה לו:"הוא אמר שהוא יפגוש אותך בקבר האביר העליון עם הילד".
"קבר האביר העליון?מה הנחש ההוא מתכנן" אמר לעצמו.הוא משך את הילד,והלך.

אנטרס ישב על קבר האביר."אתה יודע," אמר אנטרס:"אני חייב לך.אם לא אתה,היינו ממשיכים לריב על כל נשמה.תודה אביר" אמר אנטרס לקבר.
סטזיוס הגיע,מחזיק בילד."מה מיוחד בו?" שאל בקול כבד.
"אגיד לך" אמר אנטרס.
במהירות,נחטף הילד מידו של סטזיוס על ידי המלאך הנמוך.
"בולג,טוב לראות אותך.במחשבה לאחור,הייתי צריך להרוג אותך מזמן" אמר סטזיוס.
"הילד שווה הרבה יותר מנשמות" אמר אנטרס:"הוא שלנו.אם אתה רוצה,קח כמה נשמות.זה לא חשוב.
יש לנו אותו".
"באמת?" חייך סטזיוס.
הילד התחיל להישתנות,ואחרי כמה דקות כבר ניתן היה להבחין מי שם.
השדה התחזתה לקאי.
"תודה על המידע" אמר סטזיוס:"אני מבטיח לשמור על הילד" ונעלם עם השדה.
אנטרס ובולג עמודו,והבינו שהשדים עבדו עליהם,וכעת הילד בצרות.

סטזיוס נכנס בצחוק למשרדו,נהנה מרגע הניצחון.הוא ישב בכיסאו,וצחק עוד.
וברגע,צחוקו נפסק כשהוא הביט סביב במשרדו.הילד נעלם.
"תמצאו אותו!" ציווה על כל השדים.

קאי ברח במעברי הגיהנום.השמים היו אדומים וסוערים.
הוא נכנס לבית קטן,מחפש מקום מסתור.הוא נאנח,והתיישב על הכיסא הבודד בחלל הריק.
"מי אתה?" שאל קול מאחוריו.גבר רזה,נמוך ומקריח עמד מולו.
"מה אתם,שדים,מטורללים רוצים עכשיו,אה?!"
"אני לא שד" אמר קאי:"אני בורח מהם!"
"ובאת לכאן?!שהם ירדפו גם אחריי?!תסתלק!!" צרח הגבר.
קאי ברח במהירות,וידו נמשכה לסמטה חשוכה מאוד.
הוא שמע שדים וחיות גיהינום עוברות ליד הסמטה,ואחרי כמה דקות כשכולם הלכו,
הוריד הזר שהציל אותו את הגלימה.
"אני סיט.ואתה?" אמר הנער בגובהו של קאי,שיער אדום קצר ועיניו כתומות.
"קאי" אמר מפחד מעט ממראהו של סיט.
"קאי.בוא אחריי,אני אעזור לך" אמר.

10,000 שנה קודם לכן,שלט בעולם אביר.
פניו לא נראו לעולם,משום שהיה מוגן בשריון הפלטינה שלו,בצבע כסוף.
חרבו שחושלה בכוחו של הברק הראשון,ונוצרה מהלהבה הראשונה של הדרקון,הטילה איימה על כל מי שפגש בקצה הלהב שלה.
חזק יותר מהמלאכים ומהשדים,שלט על עולם החיים,גיהינום וגן-העדן.
עם כוחן של כל 12 האבנים:6 אבני גיהינום ו-6 אבני גן-עדן.
בעזרתן,היה לו כח אינסופי.
האביר חיסל את כולם,עד שהמלאכים והשדים התאחדו נגדו,וכאשר הוא מת,האבנים התפצלו בין כל גן-עדן וגיהינום.
האגדה מספרת,שכאשר כל 12 האבנים יהיו במגע,יחזור האביר.
חלקו אחד של האביר בגיהינום,וחלקו השני בגן-עדן.
בפעם הקודמת,האביר החריב את כל העולם כמעט.בפעם השנייה,יחריב הרבה יותר.