ה-בן דוד – פרק 3 (על 1D)

טעיתי,אין לי אף אחד בעולם הזה יותר,הלב שלי ריק.
לא,הוא לא ריק,הוא מלא בצער ופחד ושנאה,לא כלפי העולם,כלפי עצמי.
הלכתי למטבח,מתנתקת מכל העולם,דוחפת אוזניות לאוזניי,מתחילה לבכות.
לוקחת סכין ורצה למקלחת, "אני לא רוצה את זה" מילמלתי בכאב,מרימה את הסכין ומניחה אותה על ידי.
חותכת חתך אחד,עוד אחד,מפילה את הסכין,זה לא בשליטתי, הכל מתושתש,אני מרגישה שמישהו מרים אותי,נושא אותי למיטה חמימה,מנגב את ידי.
מים נכנסים לפי,אני לא יכולה לבלוע אותם,אני לא יכולה להגיב לסביבה.
הגוף צועק,הדמעות המלוחות מילאו את כל חולצתי ופניי.
"אנג'י" קול קורא בשמי,שוטף את פניי, "ליאם?" שאלתי,ממצמצת הרבה,מנסה לראות טוב יותר.
"ליאם" לחשתי,מסתכלת על החתכים,היד שלי הייתה מלאה בכאלו, "למה?" ליאם שאל.
"כי אין טעם לחיים האלו,כל אחד שונא אותי,אפילו ההורים שלי לא רצו אותי איתם" לחשתי,מסבירה לליאם.
"אנג'י,אני לא שונא אותך,להפך,את כאן בלונדון כדי לפתוח חיים חדשים,אף אחד לא יודע על העבר שלך כאן" ליאם לחש,מרגיע אותי,מלטף את שערי.
"תודה" אמרתי לו, מחייכת אליו חיוך גדול ומודה.
"היום אני וחברים שלי יוצאים,תתלווי אלינו" הוא הציע,"אני לא חושבת.." לחשתי והסתכלתי על הרצפה.
"קדימה" הוא אמר,מחייך אליי,מחכה לתשובה. "בסדר" השבתי.
נכנסתי למקלחת,שוטפת את החתכים,הטריים והישנים,נזכרת במתולתל שראיתי היום..
יצאתי מהמקלחת,לובשת שורט גבוה וצמוד,וחולצת בטן סגולה,וכובע סוואג סגול הפוך.
אני וליאם נסענו למועדון הפאנקי בודה, נכנסתי איתו,מחזיקה בידיו,מזהה את המתולתל.
"מי זאת?" הארי שאל בקול פלרטטני "אנג'י" ליאם אמר, "אבל אנג'י נראתה אחרת לגמרי היום,פניה נפוחות ואדומות" הארי אמר,תומהה.
ליאם הכיר לי את שאר הבנים כולל את חברו הטוב אנדי, והזמנו לשתות.
לקחתי את כוס הבירה הקרה שלי ושאבתי את המשקה מהקשית.
הארי התקדם אליי,מתחיל לרקוד איתי,צמוד אליי, "סליחה על ההיכרות הקודמת" הוא אמר וחייך חיוך מלא קסם אישי,חיוך ששבה אותי, "אני הארי" הוא אמר ונשק ללחיי,נשיקה די ארוכה..
חייכתי אליו בחזרה,עיניי נצצו,לקחתי לגימה נוספת מכוס המשקה שלי.
הארי גם שתה,יכלתי להריח את ריח האלכוהול נודף ממנו,ריח חזק.
הוא משך אותי איתו לפינה שקטה, "את האישה הכי יפה שראיתי עד עכשיו" הוא אמר, גורם לי להסמיק אך לא להאמין בזה, "גם אתה חתיך" לחשתי לאוזנו,הרגישו את הכימיה בינינו באויר.
"את כל כך רזה" הוא אמר ובוחן את גופי,תופס במותניי ומקרב אותי אליו.
מצמיד בין מצחי למצחו,אפינו מתנגשים ושפתיו נוחתות על שלי,בהפתעה גמורה.
בלי לבקש רשות…חיבקתי את צווארו, והוא מתנתק ממני לשניה,נושם וחוזר לנשק אותי.
"הארי,לעזאזל" ליאם צעק,הארי לא שמע אותו והמשיך לנשק אותי.
ליאם העיף את הארי ממני, "עד לפני רגע היית שבורה,נכון?" הוא צעק.
"ליאם,זאת לא אשמתה,זה אני" הארי מיהר להגן עליי, "תסתום כארלי(מתולתל)" לחשתי להארי.
"ליאם,זה החיים שלי" ניסיתי לדבר בהגיון, "אנג'י,אני לא אתן שישברו לך את הלב" ליאם מיהר לתרץ.
"עזוב אותי,התמודדתי עם מספיק דברים בחיים" אמרתי בחוצפה.
"אנג'י,עכשיו שאת באחריותי,את לא תצאי איתו" ליאם אמר בתוקפנות.
"לעזאזל ליאם,כל הסבל קרה רק בגללך,אני אעשה מה שארצה" צעקתי.
"מה?" ליאם מלמל..