מאחורי הקלעים- פרק 3

-נקודת מבט זאין-
"בואו נלך לאכול! לא אכלתי כבר יותר משלוש שעות" נייל התבכיין בזמן שראשו מונח על ברכיה של מישל והיא משחקת בשיערו.
אלה סיפרה קצת על ישראל, שחף ולואי הקשיבו לה, עדן וליאם דיברו בצד, אור והארי היו עסוקים 'בקוצי פוצי' כמו תמיד ורום שיחקה באייפון שלה.
"כן גם אני רעבה" שחף אמרה.
"ננדוס?" נייל אמר בפאפי פייס.
"כן" כולם אמרו ביחד, חוץ מרום שנראתה כועסת.
"שחף את יכולה שנייה להישאר?" ביקשתי ממנה.
"בטח" היא חייכה בזמן שכולם הלכו אל הוואן הגדול.
חיכיתי שכולם יצאו מחדר האיפור.
"מה קרה?" היא שאלה.
"את יודעת מה קרה לרום? למה היא התעצבנה כלכך?" שאלתי אותה.
"עזוב זאין" היא נראתה לא מרוצה.
"נו שחף! בבקשה תגידי לי אם זה בגללי" ביקשתי ממנה.
"תשמור מרחק מאלה, זה כל מה שאני יכולה להגיד" שחף אמרה ויצאה במהירות מהחדר.
אז רום כן מקנאה; זה אומר ש.. היא גם מרגישה משהו?

-נקודת מבט שחף-
לא יכולתי לספר לזאין, רום השביעה אותי.
למרות שממש רציתי, לפי דעתי הוא גם מרגיש אליה משהו..
למה הם כלכך סתומים והם לא אומרים אחד לשני?!
נכנסתי לוואן וזאין דקה אחריי.
פרצופיהם הלא מרוצים של לואי ורום הופנו אליי.
"יופי שחף, עכשיו את?" רום אמרה בעצבנות בלי להביט בי אפילו.
"לא רום, הוא רק שאל אותי אם אני יודעת למה את כועסת" אמרתי לה בזמן שחגרתי את עצמי.
בנתיים כולם דיברו על התחפושות שלהם לליל כל הקדושים מחר, מה שלא נוגע אליי כלכך..
"את סיפרת לו?" היא שאלה בבהלה והביטה בי.
"לא! תירגעי, השבעת אותי לא לספר" הרגעתי אותה.
"ישלך מזל" היא חזרה להתעסק בפלאפון שלה.
"למרות שנראה לי שגם לו יש משהו אלייך, אחרת הוא לא היה שואל" הוספתי בחיוך.
"נראלך?! הוא שאל כי אנחנו חברים טובים, לא יותר מזה" היא הסתכלה עליי לשנייה וחזרה לפלאפון שלה.
אני חייבת לתפוס את זאין לשיחה אבל לפני זה, אני חייבת לדבר עם לואי.

~למחרת בבוקר~ (ליל כל הקדושים)
-נקודת מבט לואי-
חבל שאלה עזבה אחרי ארוחת הערב אתמול, לא ראיתי אותה חודש.
קמתי מהמיטה בחדר המשותף עם הבנים בוילה של האקס פקטור, העיניים עוד צורבות מהשינה.
שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
עכשיו כשהעיניים לא צרבו יכולתי לראות עד כמה החדר מטונף! חמישה גברים בחדר אחד קטן זה נוראי! בטח זאין וליאם ינקו את זה אחר כך, כמו תמיד.
לבשתי בגדים נקיים מהארון והלכתי למטבח להכין לי משהו לאכול ולאחר מכן צריך להעיר את הבנים, צריך לסיים להכין את התחפושות לערב.
נכנסתי למטבח וישר ניגשתי לארון להוציא כוס לקפה.
"בוקר טוב" שמעתי קול מאחוריי, קול מוכר.
"שחף? מה את עושה פה?" שאלתי את שחף שהתגלתה מולי.
"באתי לדבר איתך" היא חייכה.
"לדבר איתי? בטוחה שלא באת לזאין?" שאלתי מעוצבן לוקח את כוס הקפה שלי ומתיישב ליד השולחן.
"נו בדיוק על זה באתי לדבר איתך לואי!" היא אמרה טיפה עצבנית והתיישבה מולי.
"על מה? על זה שגם ככה את לא רוצה לספר לכולם שאנחנו יחד אז את בוגדת בי?" צעקתי.
לא הבנתי מאיפה הכעס הזה התשחרר.
"שקט לואי! שלא יישמעו" היא מיהרה להשתיק אותי, "לא על זה" היא הוסיפה בלחש.
"אז על מה?" שאלתי.
"על זה שלא קרה כלום ביני לבין זאין! הוא רק שאל אותי למה רום כעסה עליו אתמול! אתה חייב להאמין לי! תשאל אותו בעצמך!!" היא אמרה בזמן שהיא מסתכלת בעיניי.
אני לא יכול לכעוס עליה, התלתלים שלה שנופלים ברכות על כתפייה, העיניים היפות שלה, הגומות.
היא יותר מדי מושלמת בשביל שאני אוכל לכעוס עליה.
"בסדר סליחה" השפלתי את ראשי.
"לואי" היא קראה לי, הרמתי את מבטי ויישרתי אותו לעינייה.
"מה?" שאלתי.
"מתי אתם מסיימים את ההכנות לערב?" היא אמרה בזמן ששפתיה מתעגלות לחיוך רחב.
"אני לא בדיוק יודע" אמרתי מהוסס, "למה?"
"כי אתה יודע הרי שאני לא בקטע של ליל כל הקדושים, אז אם אתה מוכן לוותר השנה על החג ולבוא אליי זה יהיה מושלם" היא קרצה אליי.
"אני אבוא כשאסיים" חייכתי.
"תסמס לי לפניי" היא נשקה קצרות לשפתיי ויצאה מהמטבח לכיוון דלת הכניסה של הבית וממנה למונית שחיכתה לה בחוץ.
למה אנחנו לא יכולים לספר לכולם שאנחנו יחד?!

-נקודת מבט עדן-
ישבתי בחדר שלי על המיטה, האוזניות תחובות באוזניי.
השיר chasing pavements של אדל מתנגן.
המחשבות עליו לא עוזבות אותי, אני אוהבת את ליאם או לא?
אולי זה רק בגלל שהוא באקס פקטור? לא!
הרי הכרנו עוד לפני, אנחנו מכירים מגיל 3, נפגשנו בבית החולים כשהוא בא לעשות בדיקות בגלל הכליות שלו ואני ביקרתי שם את אחותי הגדולה שגם היא הייתה שם בגלל בעיה בכליות.
אני זוכרת שהיינו משחקים ביחד בבית החולים, ואחר כך, אחרי שהאמהות שלנו הכירו יותר טוב היינו נפגשים גם אחריי הצהריים; זו הייתה התקופה הכי טובה בחיי!!
אני זוכרת שהוא היה שר לי, את כל השירים שהכי אהבתי!! שכנעתי אותו ללכת לאקס פקטור, לצערינו הוא לא עבר את שלב בתי השופטים, הייתי שם לצידו ותמכתי בו.
אני זוכרת שהתקבלתי לאקס פקטור כרקדנית ובהתחלה הוא לא היה מרוצה מזה שאני רוקדת שם כי עדיין היו לו עצבים על זה של קיבלו אותו, אבל הוא עדיין תמך בי, ובסוף שיכנעתי אותו ללכת להיבחן שוב-ולמזלינו הוא הקשיב לי..
צלצול הפלאפון שלי נשמע וקטע את הקול של אדל.
"הלו?" עניתי בחיוך כשראיתי על המסך את השם של ליאם.
"עדן, היי" הוא אמר, בקולו יש טון לחוץ.
"הכל בסדר?" שאלתי.
"אממ כן, פשוט.. רציתי לשאול.. באלך לצאת הערב? כאילו להסתובב יחד עם התחפושות וזה.." הוא שאל, שמעתי בקולו שהוא מעט מובך.
"כן, אני אשמח" מיהרתי לענות.
"מעולה, אז אני אהיה ליד הבית שלך בשמונה" הוא אמר.
"אוקיי" עניתי והחיוך על פניי התרחב.
"אז.. ביי" הוא הוסיף מהר וניתק.
נכנסתי לווצאפ, לשיחה הקבוצתית עם שחף, אור, מישל ורום.
*נחשו למי יש דייט היום?* כתבתי.
אחרי זמן קצר הן הגיבו.
(את השיחה באופן חד פעמי אני אכתוב ככה: שם:*…*)
אור: *עם מי?!*
עדן: *נחשי*
שחף: *נו ספרי כבר!!*
מישל:*למה למתוח אותנו?!!*
אור: *אבל זה ליל כל הקדושים היום*
עדן: *בואו לפה כולכן ואז אני אספר לכן*
מישל: *מי מתנדבת לעזור לי להעיר את רום?*
שחף: *היא עדיין ישנה?*
אור:*תגידי לה שזאין שם חחחח *
מישל: *חחחח תודה על העזרה, הלכתי לחטוף ממנה צעקות -,- *
עדן: *בהצלחה, עוד חצי שעה כולכן אצלי*

-נקודת מבט מישל-
עוד חצי שעה אצל עדן, עכשיו רק צריך להעיר את רום, צריך להיות עדינה, אני לא רוצה לקבל מכות על הבוקר.
"רום, רום תתעוררי" אמרתי בשקט מנערת אותה מעט.
היא לא מגיבה; לפעמים זה פשוט נראה כאילו היא מתה שם..
אולי השיטה של אור תעבוד..
"רום זאין בסלון מחכה לך" אמרתי לה מתאפקת לא לצחוק.
"מה?! איפה הוא?" היא קפצה ממיטתה מסדרת מהר את השיער.
לא יכולתי לעמוד בזה ופשוט מתתי מצחוק.
"מה את צוחקת מפגרת! אני אחותך הגודלה, את לא אמורה לעשות לי דברים כאלה" היא אמרה עצבנית והעיפה עליי כרית אחת מהכריות הרבות שעל מיטתה.
"היי!" קראתי וזרקתי חזרה אליה את הכרית.
"ישלנו חצי שעה להיות אצל עדן בדירה, תתארגני מהר" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה.
נכנסתי לחדר שלי, פותחת את הארון ומוציאה ממנו גופייה ורודה מקושקת וג'ינס עם דגל של ארצות הברית, שמתי כמה תכשיטים שיתאימו והתאפרתי עדין.
שמתי את האדידס הגבוהות שלי ויצאתי מהחדר.
"רום את מוכנה?" צעקתי לה בזמן שחיכיתי מחוץ לדלת החדר שלה.
"עוד שנייה" היא צעקה לי חזרה .
בנתיים הלכתי למטבח לנשנש משהו.
"התחפושות שלכן מוכנות?" אמא הפתיעה אותי.
"כן" אמרתי מסדירה נשימה, "את בטוחה שאת רוצה שנתחפש הערב וכל זה?" שאלתי אותה, הרי היא יהודייה, זה בעיקרון כבוד לאבא שלנו שהיה נוצרי.
"בטח, תכבדו את אבא שלכן" היא אמרה והתיישבה על כיסא ליד השולחן, אוכלת מהסלט שהרגע חתכה לעצמה, "לאן את הולכת?" היא שאלה.
"לעדן, גם רום באה איתי, היא מתלבשת" אמרתי והתיישבתי מולה.
"הצלחת להעיר אותה? יפה לך" היא צחקה ואני אחריה.
"ישלי את השיטות שלי" אמרתי צוחקת.

-נקודת מבט רום-
מישל יצאה מחדרי ואני ניגשתי לארון מוציאה ממנו גופייה שחורה חלקה ושורט בהיר.
התלבשתי במהירות ונעלתי את הנעלי סופרה השחורות שלי, התאפרתי בקטנה ושמתי עליי צמידים בשחור וזהב ועגילי נוצה לבן וזהב וכמובן את השרשרת שאמא נתנה לי לפני שאבא נפטר, שרשרת לב ובתוכו תמונה שלו איתי, ביום שנולדתי.
תמיד הייתי קרובה לאבא שלי, עד שהוא נפטר, מאז אני עונדת את השרשרת הזאת בכל יום.
ירדתי למטה במהירות, מישל ואמא ישבו בשולחן וצחקו.
"על מי מדברים?" שאלתי ונעמדתי מאחורי הכיסא של מישל.
"שום דבר" מישל אמרה והיא ואמא צחקקו.
"איפה מייק?" שאלתי, מייק זה אחינו הבכור, הוא בן 21.
"אני חושבת שאצל חברה שלו, הם מכינים תחפושת זוגית לערב" אמא ענתה.
"טוב שהם נזכרו באמת" נאנחתי והתקדמתי לדלת, "את באה?" שאלתי את מישל והיא הנהנה.
"ביי אמא" אמרנו יחד ונופפנו לה טורקות אחרינו את הדלת.

-נקודת מבט שחף-
אחרי שהייתי אצל לואי קיבלתי הודעה מעדן והבנות, ישלי חצי שעה להיות אצל עדן.
נתתי לנהג המונית את הכתובת של עדן במקום את כתובת הבית שלי והוא נסע לשם.
שמתי את האוזניות ולחצתי פליי, השירים של אד שירן התנגנו באוזניי.
יכולתי להירגע קצת לפני שאגיע לבנות ואשמע איך הן צווחות מהדייט לערב של עדן..
"הגענו" הנהג אמר והוציא אותי ממחשבות על חנוכה שחל עוד יומיים.
שילמתי לנהג ויצאתי מהמונית, נכנסתי לבניין ולחצתי על הכפתור שמזמין את המעלית.
כשהיא הגיעה נכנסתי ולחצתי על קומה 5, הקומה של עדן.
המעלית עלתה די מהר, יצאתי ממנה הולכת לכיוון הדירה של עדן.
דפקתי על הדלת.
"מי זה?" שמעתי את הקול שלה מהצד השני.
"שחף" עניתי מחייכת לעצמי.
"שנייה" שמעתי שוב את קולה ולאחר מכן את קול המנעול נפתח.
"היי" היא קפצה עליי בחיבוק.
"הגעתי ראשונה?" שאלתי, היה שקט בבית.
"האמת שכן" היא חייכה והלכנו לחדר שלה, מחכות ששאר הבנות יגיעו.

-נקודת מבט אור-
*השיטה שלך עבדה* קיבלתי אסמס ממישל.
*חחחח שמחה בשבילך(; * שלחתי חזרה בזמן שנעלתי את האולסטאר הגבוהות שלי.
*אני ורום יצאנו עכשיו, יצאת כבר?* היא שלחה שוב.
*עוד דקה* כתבתי לה ויצאתי מהחדר רצה במסדרון לעבר היציאה מהבית.
"לאן זה?" אמא שאלה אותי שנייה לפני שסגרתי את הדלת.
"לעדן" אמרתי בקצרה.
"תהני" היא אמרה באדישות מוחלטת והמשיכה לקרוא בספר שלה.
יצאתי מהבית ,נאנחת, ומתחילה ללכת את הדרך המוכרת לעבר ביתה של עדן במרחק של חמש דקות מביתי.
בדרך זימזמתי לי את השיר Somebody To Love של ג'סטין.
הרמתי את שרוול הז'קט, מעבירה את ידי על צלקות החתכים שבפרקי ידיי.
כיסיתי מהר את היד, מרחיקה מראשי את המחשבותת על אותה תקופה קשה.
היא עברה, עכשיו אני יותר שמחה אחרי שהכרתי את הארי והבנות, באיזשהו שלב יגיע הרגע בו אני אצטרך להגיד להורים שלי שאני והארי יוצאים- מזה אני מפחדת.

-נקודת מבט רום-
"עם מי את מסתמסת שם?" שאלתי את מישל בזמן שהתנעתי את המכונית של מייק.
"אור" היא ענתה בחיוך ואז סגרה את הפלאפון.
"אז איך עם נייל?" שאלתי לאחר כמה שניות שקטות.
"נחמד" היא ענתה בפשטות, בודקת במראה איך היא נראית.
"זה הכל?" שאלתי.
"נו הוא מושלם ומדהים" היא ענתה בחיוך מבויש, "זה מה שרצית לשמוע?" היא שאלה.
"כן" צחקתי והיא אחריי.
"נו אז מה עם זאין?" היא שאלה אחריי דקה.
"מה איתו?" שאלתי, עושה את עצמי לא מבינה.
"נו באמת, ראיתי אותך אתמול עצבנית אחריי שהוא דיבר עם אחות של לואי," היא אמרה, "ושלא נדבר על היום בבוקר" היא אמרה והתחילה לצחוק.
"תסתמי, נו הוא חמוד, וזהו" אמרתי במהירות.
"רק חמוד?" היא שאלה, עושה לי בדיוק את מה שעשיתי לה קודם.
"כן" עניתי בפשטות והיא גילגלה עיניים.
הגענו לבניין של עדן, חניתי למטה בחנייה מסומנת ונכנסנו לבניין.
עלינו לקומה 5 ודפקנו על דלת ביתה של עדן.
"רגע" שמעתי את הצעקה שלה.
אחריי שנייה היא פתחה את הדלת והתנפלה עליינו בחיבוק.
"כנסו נו, אור ושחף כבר פה" היא אמרה מזרזת אותנו להיכנס.
נכנסנו לחדר שלה, מחבקות את אור ושחף ומתיישבות לידן על המיטה.
"נו!!" צעקנו על עדן.
"טוב תקשיבו, היום בערב אני יוצאת עם" היא אמרה בחיוך רחב.
"עם..?" אור זירזה אותה.
"ליאם!!" היא אמרה בהתרגשות מקפצת במקום.
"מזל טוב!!" כולנו אמרנו ביחד קופצות עליה בחיבוק.
"מישהו קיבל סופסוף אומץ" מישל צחקה.
"כן, איך שניתקתי איתו את השיחה סימסתי לכן" עדן אמרה מחוייכת.
"אמרתי לך שהם בסוף יהיו יחד" שחף לחשה לי.
"טוב, החושים שלך לא טועים" אמרתי ושתינו צחקנו.
"מה מצחיק אתכן?" מישל שאלה.
"כלום" ענינו יחד, צוחקות שוב.