מציאות מדומה 1D – פרק 1

"אלה, אני אוהב אותך, בבקשה תסלחי לי" הוא אמר והתקרב אלי.
"אני גם, אני אוהבת אותך גם אב–" עצרו אותי באמצע.
"אלה! אלה!!" שמעתי את הקול של אמא שלי. אמא… מה היא עושה פה?.. "אלה קומי כבר!! את מאחרת!" היא צעקה. מאחרת.? לאן? "קומיייייייי!" ..נבהלתי, התעוררתי מהחלום וקמתי מיד.. אוי שיט… שוב לא קמתי בזמן… אני חייבת להספיק לחלום על וואן דיירקשן…. לא פלא ששמעתי את אמא שלי משום מקום.
"קמתי אמא!!" צעקתי לה מהמיטה. "קדימה דניאל כבר פה! היא באה לאסוף אותך היא מחכה לך!" היא המשיכה לצעוק… אעא. אמרתי שאני קמה אז אני קמה…..! קמתי במהירות והתארגנתי כמה שיותר מהר וירדתי למטה במהירות, דניאל כבר הייתה שם. דניאל היא החברה הכי מדהימה שיש לי, פשוט מהממת, השיער הארוך החום שלה מגיע כמעט עד הברכיים והעיינים שלה, פשוט מדהימות. נוצצות ועניות בצבע חום הכי מבריק שתראו… אני פשוט אוהבת אותה עוד מעט שאנחנו ילדות קטנות.
"כמה זמן, אנחנו כבר מאחרות!" היא הלחיצה אני. לקחתי את התיק שלי ונכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע.
"אז.. את שומעת?" היא פתאום שאלה אותי. "הא..?" שאלתי. "יש הופעה של וואן דיירקשן בקרוב ו..—" ישר הבנתי מה כל העיינין. "לא.. כבר דיברנו על זה דניאל!" התעצבנתי עלייה. אני לא רוצה ללכת להופעה שלהם, זאת כבר הפעם השלישית שהיא חופרת לי על זה כי בסוף אני אהיה כמו הדיירקשניות ואני ממש לא רוצה להפוך לאחת כזאת, כל החיים אמא שלי חינכה אותי לא להעריץ אנשים ולהיות אובססית לאנשים, כמו דניאל… "נו בבקשה אלה… מה כבר ביקשתי?!!?" היא התעצבנה.
"דניאל! דיברנו על זה, אמרתי לך כבר קחי את חבר שלך או משהו.." הצעתי לה.
"ממש, הוא אפילו כבר אומר לי לבחור, או הוא או הארי…. נראלי שאני אבחר בהארי. מה את חושבת?" היא פתאום סטטה מהנושא. ואני התחלתי לצחוק עלייה. "אני חושבת שהארי בכלל לא יודע מה השם שלך דניאל… תפסיקי לפנטז." פיצצתי לה את הבועה שהיא חיה בה.
"נוו בואנ איתי בבקשה, בבקשב בבקשב בבקשב בבקשהה" ככה היא חפרה לי כל הדרך, ואני שתקתי, גם שהגענו לחניה, כשהיינו ליד הלוקרים, בהפסקה ואז הצלצול הציל אותי, "מצטערת דניאל, אני צריכה ללכת לשיעור, תחפרי לי אחרי זה… בייי" הלכתי ממנה כמה שיותר מהר..
בסוף יום הלימודים חזרנו הביתה וכמובן שהיא לא הפסיקה לחפור לי עליהם כל הדרך.
ירדתי מהמוכנית וניפרדתי ממנה מול הבית שלי. "תבטיחי לי שלפחות תחשבי על זה אלה" היא התחננה בפעם האחרונה. "אוקי… אני אחשוב…" אמרתי כבר בלי כוחות אלייה. "יששש! אהה ותפני את התוכניות שלך להערב, אני רוצה להראות לך משהו" היא חייכה אלי ונסעה משם. המ.. מעניין לאן היא לוקחת אותי … ממילא היום זה היה היום האחרון ללימודים ויוצאים מחר לחופש, אין לי שום דבר לדאוג למחר!

אחרי שחזרתי הביתה עשיתי מרתון סרטים ובעיקר השתעממתי וכבר הבנתי שהשעה כבר שמונה בערב. בדיוק דניאל התקשרה "הלו?" עניתי לפלאפון. "היי צאי החוצה אנחנו יוצאות להליכה קלה" היא אמרה, ניתקתי ויצאתי מהחדר. "אמא אני יוצאת עם דניאל, אני לא אחזור מאחור מדי" אמרתי לה והיא אישרה לי לצאת, יצאתי החוצה ודניאל חיכתה לי שם. "לאן אנחנו הולכות?" שאלתי אותו והתחלנו ללכת ביחד. "את תראי…" היא חייכה אלי. התחלנו ללכת ביחד. "אני לא מאמינה שסיימנו את הלימודים… כל כך מהר" אמרתי והתעצבתי רק מלהגיד את זה "כן.. אני רק מקווה שנתקבל לאותה אוניברסיטה!" היא צחקה. צחקתי וחייכתי אליה. אחרי כמה זמן של הליכה הגענו למקום יפייפה, כמו עיירה מוזרה ויפה של פעם, באמצע היו חנויות יפות והפנסים האירו בכל מקום ובמיוחד הירח המלא שהאיר בצורה מדהימה. "וואו, מה זה המקום הזה דניאל, זה מדהים!" התפאלתי והסתכלתי לכל עבר. "שמעתי עליו אתמול, תמיד רציתי לבוא לפה ושמעתי שזה ממש קרוב" היא חייכה, היה כל כך שקט ורגוע, פתאום הבחנתי ממולי במזרקה עצומה ומדהימה, היא אפילו זהרה והירח היה בדיוק מעליה העיר עליה כמו פנס של אולמות תאטרון. "מה זה?!" התפעלתי והתקרבתי לכיוון המזרקה. היא הלכה אחריי והסבירה לי "שמעתי שזה כמו באר משאלות, כמו שיש ברומא, זורקים מטבע ומביעים משאלה… שמועות אומרות שזה מתגשם אבל דברים כאלה נועדו רק כדי להביא תיירים" היא אמרה וצחקנו. "שווה לנסות…" אמרתי והיא חייכה אלי. הוצאנו מטבעות והסתובבנו עם הגב אל המזרקה, עצמנו עיינים. אמרתי לעצמי בלב, ביקשתי שאני ומיילי נזכה להיות ביחד באותה אוניברסיטה. "שלוש, ארבע ו..–" מיילי אמרה וזרקנו שתינו את המטבעות לאחור לתוך המזרקה. פתאום מזג האוויר התחיל להיות קצת מוזר, העננים התחילו להיות אפורים ושמענו רעמים. "כדאי שנחזור הביתה, נראה לי שמתחיל גשם" מיילי אמרה… גשם? זה קצת מוזר אנחנו בקיץ. "אוקיי אני אראה אותך מחר" חייכתי אליה וניפרדנו, מיהרנו כל אחת לבית של השנייה אבל ברגע שהתרחקנו מהעיירה הקטנה מזג האוויר התחיל להיות נורמאלי כאילו מעולם לא היו עננים אפורים באוויר, זה היה קצת מוזר אבל דברים כאלה בדרך כלל לא מטרידים אותי.
חזרתי הביתה והייתי מוטשת מעייפות. נכנסתי למיטה שלי והרגשתי כל כך עייפה, אני פשוט לא יודעת למה אני עייפה כל כך, העיינים שלי נעצמו בלי שרציתי בכלל ונרדמתי בשנייה.