ה-בן דוד – פרק 2 (על 1D)

נחתתי בלונדון,מתמכרת לקור המקפיא.
שמעתי צעקה בשמי,הרמתי את ראשי וראיתי את ליאם ושיירה של בנות אחריו.
הוא ניגש אליי,המאבטחים שלו הרחיקו את המעריצים, "אנג'י" הוא קרא והתקדם אליי במהירות.
הוא בחן את גופי מכף רגל ועד ראש, "השתנית" הוא אמר בחיוך.
לא התייחסתי אליו,כבר שנה שלא ראיתי אותו,כי בגללו כל הסבל הזה.
הוא תפס מזוודה אחת שהייתה בידי,גורר אותה אל המכונית שחנתה קרוב.
נכנסתי למכונית,בוהה בחלון,לא מתייחסת לדבריו של ליאם.
"הגענו" הוא אמר ותפס בידי,מחטיף מבט מהיר בחתכים הטריים ונושך את שפתיו.
"יש שלושה חדרים ריקים,אבל העדפתי שתהי בחדר לידי,לכן הכנתי לך אותו" הוא אמר.
הבטתי בו בבוז,"אני ממש לא שמחה להיות פה" ציינתי, "אנג',תני לזה הזדמנות" הוא אמר והניח את ידו על כתפי.
הוא לקח אותי לחדרי, חדר ענק ומרוהט בטעם טוב, נכנסתי לחדרי וזרקתי את המזוודות על הרצפה.
"ליאם" שמעתי צעקה של בחור בעל מבטא בריטי כבד, "במקלחת" ליאם צעק לבחור.
נשכבתי על המיטה שלי,עוצמת את עיניי ונותנת לדמעות לזלוג.
"אעאע" צעקתי שהרגשתי מישהו שקופץ עליי, "מי את?" הוא שאל בבהלה.
הבטתי בו,שוקעת בעיניו הכחולות ירוקות, לא מגיבה לשאלתו.
"מי את?" הוא שאל שוב,מעיר אותי מחלמותי, "אני אנג'י" לחשתי.
הוא זז ממני במקצת,אך עדיין קרוב מספיק כדי שארגיש את נשימותיו.
"אני הארי" הוא אמר,מזיז את תלתליו מצד אל צד.
"אני בת דודה של ליאם" אמרתי והוא גלגל את עיניו, "אני איתו בלהקה" הוא נאנח והלך.
כעבור רגע קיבלתי SMS, 'תתקשרי שתוכלי לדבר', לא זיהיתי את המספר,אבל התקשרתי למרות הכל.
"הלו?" שאלתי בלחישה, "אנג'י?" שאל קול מוכר,יותר מדי מוכר.
"מי זה?" שאלתי "החור שאת מאוהבת בו,והוא לא שם עלייך,הבחור שתתחני אליו כל ימי חייך" הוא ענה מצחקק,זיהיתי אותו מיד,זה היה כריס.
יצאנו פעם לתקופה של חודשיים,זה היה סוד,וכשגילו את זה הוא הפך את החיים שלי לגרועים יותר.
"אם חשבת שתוכלי לברוח,טעית.מותק,אני תמיד שם כדי למחוק כל חיו שלך,לרסק כל חלום, להרוס אותך" הוא אמר.
טמנתי את ראשי בכרית,בוכה בלי שליטה, "חתיכת גוש שומן מיותר בעולם" שמעתי אותו צועק.
השיחה נותקה.
נכנסתי לפייסבוק שלי,הייתי צריכה לדבר עם שני.
נכנסתי לפרופיל שלה..
זה לא קורה לי,איך היא יכלה,איך הוא יכל?
שני וכריס..במערכת יחסים.