בין הצללים – פרק 1

אני רצה. רצה לאן שהרוח לוקחת אותי. רצה לאן שהגורל מכוון אותי.
הם צדים אותנו. אחד אחד.
פעם היינו כולנו פיות. עד שהפיה הנסיכה הבכורה גילתה שאחותה, הפיה הנסיכה הצעירה, בוגדת בה עם הארוס שלה. הפיה הנסיכה הבכורה רצחה את ארוסה ואת אחותה הצעירה קיללה, שכל דבר חי שידיה יגעו בו, ימות. שמעתה ואילך, נוכחותה תביא רק רוע והרס לעולם. כך נוצרו הליליות.
אני רעבה. הרעב שולט בי וגורם לי לקפוץ על צבי אומלל שהסתובב ביער בתמימות ולשאוב ממנו כל טיפת חיים.
ידיי הן כלי הנשק שלי. בעזרתן אני שואבת מיצורים חיים את הנשמה והחיים שלהם לאט לאט. אני קללה מהלכת, הטורף הנורא ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אני יפה בצורה לא אנושית, קולי מתנגן ברכות ומפתה, עיניי מהפנטות, אני מהירה יותר מכל חיה בעולם, בעלת יכולה לעוף ובעלת יכולות שמיעה וראייה לא טבעיות.
אני ממשיכה לרוץ. הצורך לשרוד הוא מה שגורם לי לברוח ולהסתתר.
הפסדנו במלחמה. הפיות ניצחו. עתה, למעטים מבינינו שעדיין בחיים, נותר רק לברוח.
אני שומעת אותם מאחוריי. אני מגבירה את קצב הריצה שלי, בידיעה שחיי תלויים בכך.
אז שלום, נעים מאד. אני אוליביה גרין ואני לילית. אינני רעה ביסודי, אך מה שאני, היצור שנהפכתי להיות, גורמים לי להיות בצד של הרעים.
אני אוליביה ואני חיה בין הצללים.