אני מתה אך בכול זאת בחיים פרק רביעי

"אז תגידו, איך הגעתי לכאן בכלל?"שאלתי אותם ,
"ראינו אותך במקרה בסמטה, כאשר חקרנו
מקרה אחר" אמרה קליאו "אפשר להגיד שנערה גוססת
הרבה יותר מעניינת מאשר החקירה ההיא מכוון שלא
ממש התקדמנו בה" אמר אלכסנדר"הובכן מה החקירה?
אולי אוכל לעזור לכם" אמרתי עם מבטא דרומי חמוד
"את יכולה לחקות מבטאיים?" שאל נתנאל
"ברור, עד עכשיו לא שמתם לב שאין לי מבטא?"
שאלתי אותם במבטא בריטי מובהק
"למה את חושבת שאת יכולה לעזור לנו?"
שאלה אותי קלייר "אני לא יודעת סתם בשביל הכיף?"
שאלתי אותם במבטא צרפתי "איזה שפות את יודעת?"
שאל תומאס "הובכן, צרפתית, רוסית, איטלקית,
גרמנית ומעט יוונית" אמרתי "ועכשיו, חזרה לעינייננו"
המשכתי את דבריי כשראיתי שאינם מתכוונים לדבר
"אוקיי, אז ביתו של אחד מהמאפיונרים הגדולים בעולם
על-טבעי נעלמה" אמר נתנאל "רגע, אממ, שיער שחור
כמעט כחול, עיניים שחורות לגמרי בלי אישונים, נוהגת לצחוק
מכול הסיבות הלא נכונות?" שאלתי אותם "איך את יודעת?"
שאלה קלייר "פגשתי אותה פעם " אמרתי לה
"אבל איך ידעת שזאת היא?" שאל אותי אלכסנדר
"אני אוותר על האוכל, נתראה בבוקר"אמרתי להם והלכתי לעבר
המדרגות אבל נאלצתי לעצור בגלל שמולי עמד אלכסנדר
"איך?" שאל אותי "אתה ממזר שזז מהר, מה?" עניתי לו
"הובכן ואת-" החל להגיד אך קטעתי אותו "אסור לדבר
דיברי סרה במתים" אמרתי לו "אז גם למתים אסור לדבר
דברי סרה בחיים" אמרה קליאו "אבל אז זה לא יהיה מעניין"
אמרתי לה ועל פניי חיוך גדול ומתוק עד אין קץ וגם מזוייף עד אין קץ
לעולם לא תכירו שחקנית טובה ממני "את משהו מיוחד לא?"
שאל תומאס "כן, אני מיוחדת, נתראה בבוקר" אמרתי להם ועקפתי את
אלכסנדר אך זה תפש בידי"אתה לא מתכוון לוותר, מה?" שאלתי אותו
"טוב אז אני יודעת את זה כי היא התרברבה בפני לפני כמה שבועות
שאביה הוא הבוס הגדול ושהיא כאילו חייבת לי מלא" אמרתי לו
"למה היא חייבת לך מלא?"שאל תומאס "כי השגתי לה כרטיס
נסיעה חזרה לאמריקה" אמרתי להם "את יודעת איפה היא?"
שאלה קלייר "ברור" אמרתי להם והמשכתי לעלות במדרגות
נשארו לי עוד חמש מדרגות חשבתי ואז אני אצא למרפסת
שבפינה ולא אצטרך לענות לשאלות שלהן "איפה?"
שאלו אותי "איפשהו" עניתי להם בחיוך שובב
"אנחנו נותנים לך מקום לחיות בו, דואגים לך בעודך מבולבלת
וכך את גומלת לנו?" שאלה אותי קליאו "הייתי יכולה כבר
להיות רחוק מפה ואיני מבולבלת כלל, אני מתה, מה מבלבל בזה?"
עניתי ממקומי בראש גרם המדרגות "אז מה את עדיין עושה פה?"
שאל אלכסנדר בגסות "אני מניחה שפשוט נכנסתי עמוק מידי"
אמרתי לו, עיניי היו עצובות ועל פי ביצבץ חיוך קטן וקורע לב
וכולם הסתכלו עליי ברחמים חוץ מאלכסנדר ותומאס,
אלכסנדר, אני מניחה, בגלל שקראתי לו ממזר
ותומאס הובכן אין לי שמץ של מושג למה הוא לא ריחם עליי
אבל זה היה שינוי מרענן "נתראה מחר בבוקר" אמרתי באותה נימה עצובה
שדיברתי בה קודם לכן