אהבה. כן או לא? פרקים 16+17

טוב.. אז זה כבר אחרי זמן די ארוך… בואו נתחיל D:

"אני מתגעגעת לניילר שלי..!!!” נועה יללה לי
"ואני ללואה שלי!!” דנה התבכיינה לי
"ואני לזאינוש שלי…” שירז צווחה
"ואני לשקט שהיה פה לפני שנייה!!!!” זהר צרחה עליהן
"כן!! יואו!! באמת תסתמו כבר!!” הצטרפתי לזהר
"אחרי הצלצול הולכים הבייתה… נכון?” זהר שאלה אותי
"כן.. ויואו! אני שכחתי שקבעתי עם מקס…”
"יואו!! תפסיקו לחרפן לי את השכל!!” זהר התעצבנה
"ביוש…” אמרתי להן לאחר הצלצול
"תסתובבי…" קיבלתי אסמס ממקס בזמן שהלכתי לי ברחוב. הסתובבתי וראיתי אותו במכונית שלו
"היי! מה אתה עושה פה?” אמרתי מופתעת
"תיכנסי" הוא חייך לי פתחתי את הדלת והתיישבתי לידו
"באלך לבוא אלי?” הוא חייך
"כן ברור…” חייכתי אליו בחזרה
"את יודעת שאנחנו כבר 3 חודשים ביחד?” הוא חייך ונשק לי
"וואו… והכל התחיל מטעות אחת קטנה…” צחקתי
"לגמרי…” הוא החנה את המכונית
"חשבתי שיהיה מגניב אם תצטרפי אלי ואל המשפחה שלי לארוחת ערב…” הוא חייך והוסיף:
"הם מתים כבר להכיר אותך..”
"פגשתי כבר את ההורים שלך… את אחותך לא יצא לי עדיין..”
"כן.. והיום כל המשפחה שלי באה אלינו לארוחת ערב וחשבתי שהם ממש ישמחו לפגוש אותך כבר… הם מסוקרנים מכל מה שסיפרתי עלייך…” הוא צחק
"אווו… מה כבר סיפרת עלי?” נישקתי אותו
"הרבה דברים..” הוא נישק אותי בחזרה. עלינו לחדרו עד שהגיע זמן ארוחת הערב
ירדנו למטה.
"ישלך משפחה ממש חמודה..” לחשתי לו
"תודה.. אבל הם עושים מלא פאדיחות..” הוא צחק
"שלי הרבה יותר גרועה… תאמין לי…” צחקקתי
"איפה אחותך?” הוספתי
"היא אמורה הגיע כל ר-..” הוא התחיל לומר ואז הדלת נפתחה ואחותו נכנסה.
הסתכלתי עליה ונפלטה מפי צעקה.
"כריסטין?!?!”
"אמנדה?!?!?!?” היא גם צווחה
"מה את עושה פה????” הייתי בשוק
"אתן מכירות???” מקס התפלא
"כן.. היא כאילו האויבת הכי גדולה שלי..” כריסיטין אמרה
"זו?” מקס היה מבולבל
"זו אחותך?” חשבתי שעובדים עלי
"כן… אחותי הקטנה כריסטין.. כריסטין זו הילדה שתמיד דיברת עליה?”
"כן…” גם כריסטין הייתה מופתעת.
"אני צריכה לדבר איתך מקס…” משכתי אותו החוצה, לחצר.
אני מצטערת. אני ואחותך-פשוט לא מסתדרות. בכלל.” אמרתי לו
"רגע. את נפרדת ממני?” הוא נעצב
"לא! לא! ממש לא… רק רציתי להגיד לך… פשוט אני לא ממש יכולה להיות רגועה לידה…”
"ולידי?” הוא החזיק את ידי
"כן…” עמדנו שם והתנשקנו
"אהמממממ" כריסטין השתעלה שיעול מזויף
"הבהלת אותנו…” מקס חייך לה
"אז מה? אתם גרמתם לי לטראומה נפשית!” היא הוציאה לנו לשון והלכה
"אני מצטער… האמת שהיא לא תמיד כזו..” מקס חייך אלי וקרץ.
חייכתי אליו בחזרה. אין מצב שאני הולכת לוותר עליו בכזו קלות.. : )
***לאחר חודש***
נקודת המבט של אמנדה:
"תקשיב מקס. אני אוהבת אותך. מאוד. אני לא מסוגלת לסבול את זה יותר. באמת שלא. אוהבת אותך הכי שבעולם…” מלמלתי את המשפט הזה בדרך לדייט שלי איתו… אני כל כך מקווה שהוא יבין…
"היי יפה…” הוא קרא לי ונופף. התקרבתי אליו לאט לאט…
התיישבתי במקומי כל הארוחה לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מפי…
לא הייתי מסוגלת ככה להיפרד ממנו… כל הארוחה הבחנתי במישו מוכר שלבש קפוצ'ון ונועץ בי מבטים כ-ל הערב הזה…
"מקס.. מקס…” קראתי לו רגע מנסה למשוך את תשומת ליבו
"מה?”
"אני…” לקחתי נשימה עמוקה
"אני באמת שמצטערת… אני כבר לא יכולה לסבול את אחותך… ניסיתי במשך חודש.. בשבילך.. אתה לא מבין עד כמה סבלתי…”
"סבלת איתי?” הוא נפגע
"לא!! לא!! מה שאני מנסה להגיד זה ש…”
"תפסיקי לתרץ…! אם את היית אוהבת אותי ואם באמת היה לך אכפת ממני הייתי איתי בכל זאת…!” הוא צעק וכולם נעצו בנו מבטים… מביך.. במיוחד הבנאדם המוכר הזה מהשולחן לידנו..
"אני…” ניסיתי לדבר והוא לא נתן לי…
"את יודעת מה?” הוא קם
"את לא נפרדת ממני, כי אני נפרד ממך!! כל מה שאחותי אמרה עליך היה נכון!!” הוא צעק יותר חזק ואני כבר איבדתי את העשתונות שלי…
"אתה יודע מה?!?! אתה יכול ללכת לה*&$%^(#@!!! אתה מת מבחינתי!! אתה לא שווה כלום!! ואתה אפס אחד גדול בדיוק כמו אחותך!!!!!” הרמתי את כוסי שהייתה מלאה במים ושפכתי לו אותה על הראש.
"אפחד. בחיים. לא יתייחס. אלי. ככה.” סיננתי לו והוספתי לו עוד בעיטה קטנה ב"מקום הרגיש"…
"אפחד לא יתייחס אלי ככה לעולם! אפילו את האפס הזה שקוראים לו "הארי סטיילס" זרקתי. מה חשבת לעצמך בכלל?!?! שאינלי אומץ לזרוק אותך?!?!?! אתה צריך להגיד לי תודה על זה שבכלל יצאתי איתך!!” ולסיום הוספתי לו סטירה.. ; )
הרמתי את התיק שלי שהיה תלוי על הכיסא ויצאתי החוצה בריצה…
"חכי!!” שמעתי קריאה…
הסתובבתי זה היה הבנאדם הזה מהמסעדה… הוא התחיל לרוץ אחרי. אוי לא. הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה איזה פדופיל…
התחלתי לרוץ יותר מהר… מה שהיה קשה כי הייתי עם שמלה ועקבים..
בסופו של דבר הוא השיג אותי הפיל אותי על הדשא ונפל עלי… ניסיתי לצרוח אבל הוא כיסה לי את פי ואמר: "את רצה מהר…” הוא חייך והוריד את הקפוצ'ון… זה… זה…
זה הארי. דחפתי אותו ממני וקמתי מהדשא. התעצבנתי עוד יותר. זה כל כך לא מעודד.
הלכתי למדרכה וניסיתי לתפוס לי מונית. עד שסופסוף הצלחתי להוציא אותו קצת מראשי-הוא חזר.
"אז אני מבין שאת זוכרת אותי…” הוא אמר
שתקתי.
"אז את בטח תוהה מה אני עושה פה…” הוא ניסה להוציא ממני משפט
שתקתי. בכוונה.
"אז אנחנו באנו שוב להופעה פה.”
שתקתי. סופסוף מונית עצרה לי…. נכנסתי מהר פנימה וטרקתי את הדלת.
הגעתי מהר הביתה זרקתי את העקבים שלי, נשכבתי על הספה ונרדמתי…
XXX
"אמה. תתעוררי. אמה. תתעוררי. אמה. תתעוררי. אמה. תתעוררי. אמה. תתעוררי. אמה. תתעוררי. אמ-..”
"דייייייייייייי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!” זרקתי על נועה כרית והתיישבתי על הספה
"או יופי! התעוררת!” היא עשתה פרצוף תמים
"מה את עושה פה?”
"נכנסתי..” היא חייכה
"אוקיי. אני חייבת להחביא את המפתחות של הבית הזה במקום אחר..” נתתי לה עוד מכה עם הכרית
"את לא מאמינה!!!” היא קפצה עלי
"מה?” נשכבתי בחזרה על הספה ועצמתי עיניים.
"ניילר שלי בארץ!!!!” היא צווחה
"יופי… בשביל זה הערת אותי?!?!?” פקחתי עיניים
"פאק. אני יודעת.” התיישבתי
"איך?” היא הופתעה
"אתמול זרקתי את מקס ורבנו מול כל המסעדה ואז רצתי החוצה ואיזה פדופיל התחיל לרדוף אחרי והפדופיל הזה היה הארי…” אמרתי בנשימה אחת
"הוא ביקש ממני למסור לך את הכרטיס שלך להופעה…”
"לא!! אני לא באה!! הספיקה לי הפעם השעברה…” קטעתי אותה
"לא! אנחנו לא שואלים אותך! את ממש לא הולכת לנטוש אותנו!!”
"מי זה אנחנו?” שאלתי חושדת
"נו באמת! אנחנו-החברות שלך וחוצמזה, הבנים מתגעגעים אליך ולא רק הארי… את יודעת שהם סיפרו לנו שהוא מתבכיין להם כל הזמן עליך?!”
"יופי. שיחנק.” אמרתי וקמתי מהספה עליתי במדרגות ונועה באה אחרי
"אמממ… תקשיבי… יש מצב שאת תכעסי עלי… אבל…” פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר
קלטתי את הארי יושב לי על המיטה ונועה אמרה:
"הבאתי את הארי.” דפקתי לה מבט שלא נראלי שהיא הולכת לדבר איתי ב-7 שנים הבאות…
"להגנתי-זה לא היה רעיון שלי אלא שלה!” היא הצביעה על דנה שפתאום גם הופיעה
"מה אתם עושים פה?!?!?!” התעצבנתי לגמרי
"החלטנו שאת והארי צריכים להשלים! בואי נועה.. אנחנו הולכות..!” דנה הוציאה לי לשון וגררה את נועה החוצה…
"אני לא הולכת לדבר איתך.” קבעתי עובדה
"אני מצטער… אני הולך…” הוא קם מהמיטה
"אני לא מדברת איתך…” כל כך רציתי שנחזור לדבר… להתחבק… להתנשק… אבל… לא הייתי מסוגלת…
"ביי… וכנראה שלתמיד…” הוא אמר בעצב
לא עניתי לו.. אני באמת לא ידעתי מה להגיד…
"נו! תגידי משו!” הוא התחנן
פתאום לא יכולתי להוציא צפצוף מהפה…
"בבקשה… תגידי כל דבר! שאת שונאת אותי שאני הכי מפגר בעולם… בבקשה!!!”
ואז, פתאום יצא לי מהפה בלי ששמתי לב:
"אני אוהבת אותך…” המשפט הזה רץ לי כל כך הרבה בראש עד שבסוף הוא גם יצא החוצה..
"את מה?” הארי עזב את ידית הדלת והתקרב אלי
"כלום!” אמרתי מהר
"את אמרת כרגע ש… את אוהבת אותי?” הוא התיישב לצידי
ואז פתאום בבת אחת הכל יצא.. הדמעות… נשברתי…
"התגעגעתי אליך ברמות מטורפות, ואני כל כך אוהבת אותך ואתה כל פעם מכאיב לי מחדש ואני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר..!!!” בכיתי והוא משך אותי אליו
"אני מצטער על הכל… באמת… אני התגעגעתי אליך מאוד… והייתי בא בלי שום קשר להופעה שלנו…”
הוא חיבק אותי
"התגעגעתי אליך…” הוא אמר בשקט
"גמאני אליך…”
"אז… מותר לנשק את הכלה?” הוא קרץ לי
"בעדינות..” הזהרתי אותו
"טוב לאב…” הוא אמר להתקרב אלי לאט לאט..
וזו הייתה בדיוק כמו הנשיקה הראשונה שלנו…