סיפור בלי שם – פרק ניסיון
רעדתי מול הצל הענקי.
ערפל שט לו במחסן העזוב, מאיים למוטט את הקירות החורקים ומשרה אווירת מסתורין.
הצל הלך וגדל, והבנתי שהלך עליי.
עיניי הכחולות כמעט התמוטטו למראה המפלץ הענקי.
כאילו, הייתי רגילה למפלצות וכל זה, אבל… הוא היה נוראי.
סרטן בגובה 2 מטרים רחרח את האוויר והצליף בצבטותייו המזעזעות.
רוח שרקה דרך חורים פרוצים בקירות המחסן. שיערי הוטח לאחור ובגדיי הקרועים והמלוכלכים נעו קלות. הרמתי אבנים. זרקתי אותם בכוח אל עבר הסרטן, ואלה הוטחו בעיניו.
״אלוהים,״ לחשתי חרישית. ״איפה שלא תהיה, יש מצב לקצת עזרה?״
רעם התגלגל בשמיים וגשם החל לטפטף על שיערי השחור כלילה.
״נו באמת,״ נאנחתי. ״בבקשה. אני מבטיחה שאם אני אחלץ מפה, אעשה משהו טוב!״
הסרטן נאנק וגישש כעיוור.
מצאתי מוט ברזל חלוד והתקרבתי אל הסרטן בזהירות. רעם הרעים בשמיים וברק חצה את שמי הלילה.
הסרטן ילל בכאב כשברק פגע בו.
הוא חבט ברגליו ברצפה והתפורר לעננת אבק זהוב.
״אתה עובד מהר,״ חייכתי אל עבר השמיים. ״ועכשיו יש לי מעשה טוב לעשות.״ נאנחתי בעצב.
יצאתי מהמחסן אל הלילה השחור. מבחוץ המחסן נראה עזוב ועצוב כל כך.
התהלכתי בעשב הגבוה המדגדג ברגליי החשופות והדקיקות.
גופי היה כחוש וחלש וזעק לאוכל.
הרוח ליטפה את פניי ונאבקתי להמשיך ללכת.
מרחוק נראה אור… אש? כנראה.
הלבהות ריצדו על פניי ואלה מעדו אל האש.
לא הצלחתי ללכת. לפני שהספקתי להתיישב, העילפון שלי עשה זאת בשבילי.
תגובות (0)