אחד באפריל-פרק שלוש

ופתאום…שמענו משהו,מין נקישה מוזרה, היא באה מהחלון,התקרבנו אליו בשקט,ארבע שניות לשתיים עשרה,פתחנו את החלון וראינו עורבני קטן יושב על העץ,אני אוהבת עורבנים, הם מרגיעים אותי,לא יודעת למה,אבל לא העורבני הזה,לא ידעתי למה עד לרגע שהוא הסתובב וראינו שיש לו נוצה אחת מכול הנוצות בצבע ורוד בזוקה, ולפתע שמתי לב שמפיו בוקע הקול המוזר,הוא עף משם.
השעון צלצל לחצות.
זה לא בדיחה,זה לא מתיחה,שתינו ידענו את זה אבל לא אמרנו כלום.
רצנו החוצה ונכנסנו למכונית של עדן,צעקתי עליה ״תסעי לאן שאני אומרת לך!!!״היא הנהנה ולחצה על הגז,האוטו זינק,ונסענו כיוונתי אותה בקושי רב,אבל לבסוף ירדנו מהאוטו,ורצנו,עד שהגענו למקום בו טל התנגשה עם הילד.
לא היה שם אף אחד אז התישבנו וחיכינו.
״אך גילית את זה?״שאלה עדן בלחש״פשוט,זוכרת,פה טל והילד התנגשו לפני שנה,זה היה מבחינתי הרגע הכי נוראי באחד באפריל אי פעם…״עניתי לה,ואז ניתה דממה.
״יפה יפה יפה,את מי אני רואה כאן…״