עונות מעבר

כשהגיע החורף, וכל הפרחים מתו.- מלכת השמש הצטנפה וזחלה אל מערה טחובה. היא התעטפה בשמל הקיץ הלבנה הדקיקה שלה, ורעדה מקור. עורה השזוף התקבץ והלבין, ושיניה הצחורות נקשו.
שפתיה הוורודות של מלכת השמש הכחילו, וכך גם רגליה היחפות.
ואז בא מלך השלג, עם המעיל הגדול ונעלי הפרווה שלו, והתיישב לידה.
מלכת השמש הביטה בו בשנאה. הוא הניח את ידו על כתפה הענוגה הרועדת, ופתח בקבוק של וודקה.
מלך השלג לגם, והושיט את הבקבוק למלכה,- שרוקנה אותו עד תום, ואז התחילה לבכות.
מלך השלג הביט בה באהבה, ואמר לה שיהיה בסדר. אבל מלכת השמש ידעה שהוא משקר: כשהחום המזויף התפשט לה בגוף כמו רעל, שאריות השמש שבא וויתרו עליה באופן סופי, וגופה הלך וקפא.
מלך השלג חפר בור, והביא את המלכה היפיפיה לקבורה.

כשיציקה הבטון הייתה מוכנה ויבשה, הוא הוציא סיגריה ועישן.
וכשהעשן וההדים הסתלסלו יחדיו מחריץ פיו, קרן אור חדרה לרגע מבין העננים האפורים, וגרמה לו למצמץ בעיניו.
מלך השלג חייך, וידע שהיא עוד תחזור, ותקבור אותו באותה הצורה, לאחר שתשקה אותו בכוס לימונדה קרה.
"כי הכל חולף, וגם אני אחלוף" חשב לעצמו מלך השלג, וחייך.