Be Perfect – פרק 1

Be Perfect

פרק 1
אמה הסתכלה על ילדתה הקטנה פותחת ארונות, שוברת כלים, מטפסת על השיש, ומוצאת סוף-כל-סוף את מה שרצתה: חטיפי שוקולד. הילדה הקטנה פתחה את החבילה והחלה לאכול את חטיפי הקורנפלקס המצופים שוקולד חלב, וידיה הקטנטנות נמרחות בשוקולד. האם קמה בעייפות והחלה לסדר את כל הכלים שנשברו או שנפלו במהלך המירוץ של הקטנה נגד השוקולד. 'מה עשיתי לא בסדר איתה?' שאלה את עצמה האם בפעם המיליון, 'כל האחים שלה אף-פעם לא היו ככה. במה היא שונה?' אביה היה אומר שהיא הכי קטנה והיא צריכה יותר תשומת-לב, מה שהיא לא קיבלה אחרי מות אביה בתאונה שקרתה שנה קודמת. אמה התחרטה על כל רגע שלא השקיעה בילדתה הקטנה, שאוכלת חטיפי שוקולד כי לה אין זמן להכין ארוחה אמיתית, אך לא היה מה לעשות בדבר: היא הייתה צריכה לעבוד 10 שעות ביום כדי להאכיל את המשפחה הזאת ולשלם על כל הדברים שהיו בדרך, החל בבית הספר של ילדיה הקטנים והבייביסיטר של התינוקת, ששמרה עליה במהלך היום כיוון שלא יכלו לשלם על גן פרטי, ועד תשלומי המס והמים והחשמל, הרשימה הייתה אינסופית. 'אילו היית כאן היום, אני בטוחה שהיא הייתה בסדר גמור. אבל היית חייב להשאיר אותי בודדה, עם תינוקת ברחם שאחרי כמה ימים נולדה', התלוננה אמה אל השמיים, כאילו אל בעלה, ואספה את שאריות הצלחות האחרונות. היא הסתכלה על ביתה הקטנה נוגסת מן החטיפים, לקחה ממנה את החבילה ואמרה "בסדר, בסדר, הבנתי את הרמז. אני הולכת להכין לך משהו טעים לאכול." הילדה חייכה חיוך מרוצה, ירדה מן השיש והלכה לחדר לשחק. אמה נאנחה והלכה להכין ארוחת צהריים לה ולביתה התינוקת, ולעוד 3 אחיה שהיו אמורים לחזור בעוד כמה דקות.
הייתה זאת שבת אביבית וילדתה הגדולה, שלי, הלכה לטייל עם החבר שלה בחוץ. ילדתה יצאה איתו כבר 3 שנים, והאם הייתה מאושרת שילדתה מצאה מישהו חכם וטוב לב, ושגם נראה טוב. שלי הייתה רק בת 16 אבל מאושרת יותר מכל אחד אחר בעולם הזה.
ילדתה השנייה, מאיה, הייתה בת 10 והיום היא הלכה לאכול גלידה עם כמה חברות שלה. מאיה התקשתה בלימודים אך הייתה מאוד חברותית והיו לה הרבה חברות בכיתה.
ילדה האחרון, בן, היה בן 6 ואהב לשחק כדורגל, להיות על המחשב ולראות טלוויזיה. עכשיו הוא ישב בסלון וצפה באחת מהתוכניות האהובות עליו. כשאביו היה בחיים, הוא היה יוצא איתו כל שבת לרכב על אופניים או לשחק בפארק, אבל אימו לא עשתה את זה הרבה פעמים יחד איתו.
ולבסוף, ילדתה האחרונה, שירה, שהייתה בת שנה ואהבה מאוד להשתולל ולהתפרע בבית. אמה אהבה אותה מאוד, אך לא היו לה כוחות יותר לטפל בה כמו שצריך.
האם הייתה עסוקה בערבוב הדייסה של שירה כשילדותיה נכנסו לתוך הבית: תחילה נכנסה מאיה, מרוחה על הפנים בגלידה תות, ואחריה נכנסו שלי ודן לתוך הבית, יד ביד, ושלי צחקה מבדיחה שדן סיפר לה לפני כן. "היי אמא," אמרה שלי וחיבקה את אמה העייפה. שלי ניסתה בין הבגרויות שהתחילו להופיע ופגישות עם דן, גם להשחיל זמן לעזור לאמא שלה עם אחיה הקטנים. היא שלחה מבט גנוב לחבר שלה, שעמד ונשען על משקוף דלת המטבח והסתכל על חברתו. דן היה כמו בן משפחה בביתם, מאז ששלי הפסיקה לחשוב שזה "פאדיחה" להכניס אותו לכאן; הוא גם מאוד עזר עם שירה הקטנה, שהתייחסה אליו כאל אחיה הגדול ולא כאל גיסה לעתיד. "היי קטנה, שוב שברת את הצלחת שלי לארוחת צהריים?" אמר דן והרים את שירה וסובב אותה כמו מטוס. שירה צווחה מאושר ואחרי כמה סיבובים דן הוריד אותה. "אתה נשאר פה שוב לאכול צהריים?" שאלה אמה. שלי הנהנה. "טוב, אז אני מניחה שמישהו יאלץ לאכול בקערה ולא בצלחת היום". דן צחק והוא ושלי שטפו ידיים ועזרו לאמה להכין ארוחת צהריים. מאיה הלכה לסלון לקרוא לאחיה הקטן, ואילו שירה התרוצצה מתחת לרגליים של כולם וניסתה לקבל מקום, אך ללא הצלחה. לבסוף כולם התיישבו לאכול ופטפטו בהנאה, ומאיה האכילה את שירה הקטנה כשהיא אומרת "אווירווון" ומכניסה לה את האוכל לפה. אחרי הארוחה דן ושלי שטפו כלים ואילו אמה קיפלה את הכביסה בחדר אמבטיה. מאיה ובן שיחקו משחק קופסה ואת שירה השכיבו לישון, לשעתיים של שקט. כששירה התעוררה היא גילתה שדן הלך והיא התחילה לבכות ולצרוח. שלי ניסתה להרגיע אותה, ובן ומאיה רבו על המשחק. אמה הסתכלה על ילדיה באומללות ופתאום הופיעה לצידה אישה גבוהה, עם שיער שחור מתולתל שהשתלשל עד לברכיה. היה לה עור חום ועיניים כחולות, והיא הייתה יפהפייה. האישה פתחה את פיה ודיברה בקול צלול ורשמי: "שלום, אני הפיה הטובה שלך, ושמי מריה. אני יכולה להגשים לך ולמשפחתך כמה משאלות שתרצו, אך יש לכם 5 דקות בלבד להביע אותם, כיוון שאני צריכה ללכת לעזור לעוד משפחות במצוקה כמוכן. אז, מה תבקשו?" "אם את ה'פיה הטובה' שלי ש'יודעת להגשים משאלות', תתחילי בזה שתנקי ותסדרי את הבלגן שיש כאן", אמרה אמה בזלזול, כיוון שלא האמינה בפיות טובות שמגשימות משאלות. אחרי הכל, פיות כאלה יש רק באגדות. "לפקודתך," אמרה הפיה הטובה, ובן רגע הבית נהיה מצוחצח ונקי, הילדים השתתקו בפתאומיות ולא רבו, והכל היה מסודר במקומו. האם עמדה על סף עילפון, אך הילדים ראו את המעשה ומיד פרצו באלף בקשות שהיו להם על הלשון: שלי ביקשה שדן יציע לה נישואים בקרוב, מאיה ביקשה להיות חכמה ולהמשיך להיות מקובלת לנצח, בן ביקש שהוא יקבל יותר יחס מהרבה אנשים, ושירה, שלא ידעה לדבר כל-כך טוב, אמרה מילה אחת: שוקולד. כאשר אמה התאוששה מן המראה של "הפיה הכי טובה", היא ניגשה אליה, ושאלה אותה "א-את באמת פיה?" "כן," ענתה הפיה, "אך יש לי עוד 30 שניות להיות כאן. יש לך משאלה אחרונה לבקש?" האם הסתכלה על ביתה התינוקת ונאנחה. מריה עקבה אחרי מבטה ואמרה "אני מבינה. יש משהו שאת רוצה לעשות בקשר אליה?" "כן, אי, הייתי רוצה שהיא תהיה מושלמת", אמרה אמה בלי לחשוב פעמיים. מריה הרימה את ידה, נפנפה אותה, וניצוצות כסופים נגעו בראשה של הילדה. "אני חייבת ללכת, מקווה שעזרתי לכם," אמרה הפיה, ובסיבוב של כף ידה, נעלמה. שירה הפסיקה לאכול את השוקולד, נעמדה, התקרבה אל אמה ושאלה: "אמא, אני יכולה לאכול שוקולד?" האם המופתעת הסתכלה על ילדתה באימה, והבינה שלמשאלה שביקשה אין דרך חזרה. אז היא לחשה "כן," מופתע, וידעה שהשנים הבאות יהיו יותר קלות מהשנה האחרונה, ובהרבה.