חווה- פרק ב'
פרק ב' – האישפוז
במכונית פנתה אסתר לחוה ואמרה: "אני אוהבת אותך, חווי, אנ'יבוא כל יום לבקר אותך, אנ'גם יכתוב לך , אנ'מבטיחה, את לא לבד". את שארית הדרך הן עשו בשתיקה.
בהגיען למקום, נכנסו למחלקה הפסיכוסומאטית ועברו לאורך המסדרון כשהן מציצות אל תוך החדרים.
"תראי אמרה אסתר יש שלוש מיטות בכל חדר ויש גם ארון ואפילו יש שידה
שתשימי עליה כל מיני קישוטים" . חוה משכה בכתפיה ואמרה: " מעניין לי ת'תחת". אבל אסתר המשיכה מנסה לעניין את אחותה "תראי יש גם מקלחת ושרותים צמודים".
הן הגיעו לסוף המסדרון שבו היה חדר גדול ועמדת אחות.
"בעזרת השם" אמרה אסתר, "הכל יהיה בסדר". ודורית בהבעה קפואה לא הנידה עפעף ומבלי להסגיר ולו בסימן קל את רגשותיה פסעה במהירות אל האחות בעמדה."שושה", אמרה בקול החלטי אך שקט "באנו להתאשפז", קולה רעד וגם ידייה במוסרה את הניירות לידי שושה האחות.
אסתר הביטה סביבה וראתה בחדר הגדול, נערה אשר ישבה על כיסא והיתה עסוקה בלישה של פימו, ידיה היו כחושות כך שנימיה בלטו בעד עורה הלבן השקוף. שאר גופה היה מכוסה בטרנינג גדול ממידותיה ,עיניה הכחולות שהיו שקועות , בלטו וגם אפה המחודד,ארוך, כמו פינוקיו בעת ששיקר.
שושה פנתה לחוה :"בואי נראה לך את החדר שלך". חוה נכנסה עם שושה לחדר כשאסתר ודורית מתלוות אליהן. בחדר ישבה על המיטה נערה נמוכת קומה בעלת שיער אדמוני קצר ומקורזל, בוהה בהם בהיכנסם.
"תכירי את נעמי" אמרה שושה-"בעוד שעה אנחנו נכנסים לחדר האוכל, בדרך כלל יש על הלוח בחדר, תפריט לכל אחת מהבנות, הפעם הזו מכיוון שזו ארוחה ראשונה שלך תאכלי מה שאת רוצה, אבל מהארוחה הבאה את צריכה לאכול לפי תפריט, הכל ". אמרה ויצאה מהחדר.
מיד בצאת שושה מהחדר, נגשה אסתר לחוה: "אל תדאגי, אמא ואני נהיה כאן עד אחרי האוכל אחר כך נלך", אך חווה בפרץ זעם פתאומי פנתה אליה "ס'תלקו מכאן עכשיו," ואחר כך בפניה אל דורית הוסיפה: סתלקו, שמעתם?"
דורית, חשה שוב רעד בכל גופה ובקוצר נשימה "חווה'לה, את לא רוצה שנישאר איתך עוד"?
"ס'תלקו, אמרתי, הנה, מה שרציתם קיבלתם, התפטרתם ממני".
"לא נכון, אני רוצה רק שתהיי בסדר" כמעט ובכתה דורית.
אבל חווה לא נרגעה והמשיכה לצרוח:"לכו כבר, ס'תלקו מכאן" וכשהיא רוקעת ברגליה ומבטה לא ממוקד.
דורית ואסתר, יצאו משם כשכל אחת מנסה להסתיר את הדמעות שפרצו ללא מעצור.
חוה נותרה לבדה.
היא התיישבה על המיטה ללא ניע וליבה דופק בחזקה.
היא ישבה כך שעה ארוכה, עד שנעמי, קצוצת השער פנתה אליה "אני נעמי", מי את?
"חוה", ענתה חוה בלחש.
"יו, כמה שאת רזה!!" ,"גם אני הייתי רזה כשנכנסתי לכאן, "תראי, אייך הם הפכו אותי להר".
שושה נכנסה לחדר,"בנות",אמרה, "לחדר האוכל"!
הן קמו לאט וגררו את הרגליים לאורך המסדרון.
חוה נכנסה לחדר האוכל , לעיניה התגלה חדר גדול אשר לאורך הקיר השמאלי היו שני כיורים גדולים כשמצידם שיש ועליו שני מיקרוגלים, ליד כל מיקרוגל הונח משקל קטן. חוה סקרה את החדר ואת שני השולחנות הארוכים שהונחו באמצע וגם את הבנות העומדות בתור לשקול את מנת העוף וכל מאכל שעליהן לאכול.
חוה לקחה צלחת עליה, שמה מלפפון וחסה והתיישבה ליד השולחן. היא הביטה בצלחת והחלה דוקרת את המלפפון במזלג שבידה, וקורעת את עלי החסה.
כך ישבה עד ששושה נכנסה והכריזה "קדימה, לשטוף את הצלחות וללכת לסלון".
בחדר הגדול, הנקרא "סלון", ישבו כ10 בנות על כסאות. חוה התיישבה גם כן
כששושה פונה אליה בהסבר: " את יושבת כאן שעה אחר כך את יכולה לקום".
נעמי ישבה לידה כשהיא אוחזת בברכיה המכווצות ומכווצת את פניה בכאב:"הבטן, הבטן" מלמלה בלחש. "שילכו להזדיין, ימח שמם".
ולחוה אמרה: "הם דוחפים לנו אוכל כמו לחזירים ואחר כך ביום שני הם ישקלו אותנו ויחליטו מה לעשות".
חוה התמלאה פחד , היא החלה לאכול בצייתנות, בעל כורחה, מדי כל ארוחה מתכווצת אחריה , בכאבים חזקים.
היא המשיכה כך גם אחרי יום שני, כששקלו אותה והיא עלתה במשקל.
והיא ממלמלת לעצמה בבהלה :"מה לעשות, מה לעשות, זה משתלט עלי, אני לא יכולה להמשיך ככה, אני שמנה, מגעילה, לא מגיע לי לחיות".
תגובות (0)