Yell
"אני לא מאמין שזה קרה לי"
הוא אומר לי "די, תפסיק יהיה בסדר!"
אני אומרת לו ומנסה לעודד את רוחו
למה אני בכלל טורחת? אני חושבת לעצמי,
בגלל שאני מחבבת אותו ,
אבל הוא לא שם לב אליי,
אני סתם אחת שהוא פונה אליה כשרע לו
ובכול פעם שהוא בה להיתבכיין,
מתחשק לי לצעוק "אתה לא רואה שלי יותר קשה מאשר לך?!?!
אני צריכה לראות את זה שאני מחבבת הולך ונפגע שוב ושוב
ואפילו לא רואה אותי ממטר!!"
אבל לא, אני יושבת ומקשיבה
איך הוא מברבר על הנערה שזרקה אותו
ואני כול פעם חושבת 'היא כזאת מטומטמת, היא לא רואה מה יש לה
בידיים?'
אני מקללת את הנערות האלה, בכול פעם שזה קורה לו.
למה?
כי הן לא רואות מה זה עושה לו,
הן לא אלה שצריכות להרים אותו חזרה להיות הוא.
הן לא אלה שצריכות לאסוף את החתיכות של ליבו
בחזרה לחתיכה אחת ואת ליבה שלה בדרך,
לא, אלה לא הן שצריכות, אלא אני צריכה לעשות את זה,
אני זאת שמרימה אותו בכול פעם מחדש,
אני זאת שאוספת את ליבו בכול פעם מחדש,
אני זאת שצריכה לראות את תוצאות מעשיהן,
של הנערות האלה,
הוא אולי נראה קשוח, אך יש לו לב רך,
ולי יש לב עקשן, כי הוא מתעקש לחבב את הבנאדם ששובר אותו שוב ושוב.
תגובות (4)
את לא חופרת…
זה מדהים
הזדהות, רק שאני האדם עם החתיכות השבורות …
זה כלכך יפה,
כתבת את זה בצורה שאני יכולה ממש להבין מה את מרגישה!
אבלאבל, בפעם הבאה, תשימי יותר פסיקים (:
כבר תיקנתי את הפסיקים
פחות או יותר …