קיץ 2011 – פרק 4 חלק ב' (סיפור על 1D)

מהפרקים הקודמים: טוב, אני לא מתכוונת לחזור על הכול מהתחלה אז אני רק יחזור על הקטע האחרון: שחר וזאין נפגשו והכירו באוטובוס, זאין והחבורה גילו שהם והבנות ישנים באותו מלון, שחר וזאין החליפו כמה אסמסים והחליטו שהם נפגשים בכניסה למלון ויוצאים לאנשהו לבלות. זאין מודיע לבנים שהוא יוצא מהבית והולך לכיוון הכניסה למלון….

חלק שני
*מנקודת המבט של שביט* (חדש)
סוף סוף שכנעתי את שחר לשלוח הודעה לזאין ולהציע לו להיפגש. "נו מה את חושבת?" היא שאלה אותי אחרי שיצאה מחדר השירותים לבושה בחולצת סטרפלס לבנה עם הסמל של אנגליה, טייטס קצר בצבע שחור וכפכפי קיץ חמודות, אותן כפכפים שהיא עלתה איתם על הטיסה. "זה טוב?" היא שאלה בחשש. "מ-עו-לה!" חיבקתי אותה ואיחלתי לה בהצלחה בדייט עם זאין מאליק. לא להאמין ששחר רייטמן יוצאת עם זאין מאליק המפורסם, והם לא מכירים אפילו חצי יום. "הנייד שלי לא יהיה מכובה, ואני אהיה אתך ברמקול בלי שהוא ישים לב. את תשמעי הכול, אבל תיזהרי לא לדבר או להשמיע שום קול, כי גם הוא שומע את זה." היא הזהירה אותי והנהנתי בראשי להסכמה. "טוב, אז לאן תכננת שתלכו?" שאלתי אותה והיא חייכה חיוך מרוצה. "בהתחלה נעלה על האוטובוס, ואז יש איזה פארק חמוד כזה שאני רוצה להגיע אליו. נשב על איזה ספסל ונכיר אחד את השני, ואז הוא בטח ירצה לנשק אותי…אבל את תהיי שם!" היא אמרה ושתינו צחקנו. "קיבלת הודעה." אמרתי לה אחרי ששמעתי את הטלפון שלה מצפצף. היא פתחה אותו וקראה בקול את מה שהיה כתוב שם: "אני מחכה לך בכניסה." "יש! הוא באמת מחבב אותי!" היא התרגשה וירדה למטה, לא לפני שחיבקה אותי פעם אחרונה. בדרך היא פתחה את השיחה על רמקול, וכשהיא הגיעה למטה כבר יכולתי לשמוע בבירור כל מה שקורה איתה. "בואי, נצא. אפשר במכונית שלי, או ש…. " הוא הציע לה, אבל היא עצרה אותו. "דווקא חשבתי שיהיה נחמד אם ניסע באוטובוס, ככה אף אחד מאיתנו לא יצטרך להתרכז בנהיגה ונוכל להתרכז בנוף ולדבר. אתה לא חושב?" התגאיתי בשחר, איך היא עומדת על שלה, גם אם זה תכניות טיפשיות לדייט לא טיפשי בכלל, ואיך היא לא מוותרת. "טוב, מה שבאלך." הוא התפשר והם עלו לאוטובוס, שנייה לפני שעזב את התחנה.

*מנקודת המבט של שחר*
"מה את אומרת על הנוף?" זאין שאל אותי והסתכל אל תוך עיניי הירוקות. "בסדר, הנוף יפה." השבתי לו ביובש והסטתי את מבטי ממנו. הוא שם לב שקרה לי משהו, אז הוא התקרב אליי ושם את ידו על כתפי. "שחר, מה קרה?" הוא שאל ברוך, לא רציתי לענות. לא יכולתי לרמות את מי שאני באמת אוהבת. תמיד היו את הילדים האלה שאמרו שאף אחד לא מכיר אותם כמו שהם באמת, ושהם נחמדים רק כלפי חוץ, ומבפנים כל מי שמבזבז עליהם זמן יגלה בסוף שהוא טעה, אבל לא הקשבתי להם אף פעם. אני יודעת שזאין נחמד, וככה גם כל השאר. חוץ מזה שהם שרים מדהים ומרגש ונראים טוב (ממש טוב!) הם רק אנשים, כמו כל אחד אחר, ואני לא רוצה לרמות את זאין כמו שלא רימיתי את שביט או את ההורים שלי אף פעם. לקחתי את הטלפון שלי, שהיה תלוי על צווארי בעזרת חוט, ניתקתי את השיחה שלי עם שביט וקיוויתי שהיא תסלח לי על זה. "עכשיו הכול טוב." עניתי וחייכתי אליו. הוא היה כל כך מדהים, לא יכולתי לעשות לו דבר כזה. הסתכלתי עמוק בעיניו החומות וחייכתי.

"פארק מיטלנט, לרדת!" הנהג צעק מלמטה ואני וזאין ירדנו למטה, בדיוק כמו שתכננתי. "בוא, נשב איפשהו." הצעתי לו וטיילנו עד שמצאנו ספסל לשבת עליו. "יש לי שאלה." אמרתי לו בנימוס, כאילו הוא בנאדם שמעולם לא ראיתי. "כן, מה השאלה שלך?" הוא שאל בחיבה וליטף את ידי החשופה. "אני יודעת שזה יישמע לך קצת מוזר, אבל… מי אתה, זאין מאליק?" שאלתי אותו, לא אמרתי עוד מילה ושנינו שתקנו. "את יודעת מה, את שנחזור למלון את תדעי מי אני, טוב?" הוא אמר בקול חלוש, צחקק והמשיך ללטף את זרועי בהנאה.

-לאחר שעה-
"… והוא הוריד לי את החולצה, ומה מסתבר? שאני הרבה יותר שרירי ממנו!" זאין גמר את הבדיחה ושנינו צחקנו. "אוי, אתה כל כך מדהים." חייכתי אליו והסתכלתי אל תוך עיניו המהפנטות. "גם לך לא חסר!" הוא אמר והמשכנו לצחוק. נאנחתי והתקרבתי אליו, כבר ישבנו צמודים על הספסל. "מה כבר יכול לקרב בינינו יותר?" שאלתי בציניות והנחתי את ראשי על כתפו ושנינו צפינו בשקיעה. פתאום הוא הרים את ראשו והחזיק אותו בכף ידו. "אולי זה?" הוא שאל, התקרב והדביק את שפתיו על שפתיי. זו הייתה הנשיקה הכי מתוקה וחלומית שיש, באותו רגע לא יכולתי לחשוב על שוב דבר חוץ ממנו, על זאין מאליק שמנשק אותי. הרגשתי לכמה רגעים שהזמן נעצר, ורק אני והוא נמצאים בעולם הזה. לצערי, אחרי בערך כמעט 50 שניות שלא עשינו את זה, היינו חייבים למלא את הצורך המטופש שנקרא 'לנשום'… איזה דבר מעצבן! "אני אוהב אותך, שחר. מהמבט הראשון." הוא אמר והעביר את אצבעו על לחיי. "זה אומר שאנחנו…" לא גמרתי את המשפט והוא ענה לי: "שלא יהיה לך שום ספק בנוגע לזה!" הוא ענה לי וכרך את זרועותיו סביב גופי. "אף פעם לא חשבתי על זאין מאליק בתור נשקן כזה מעולה!" אמרתי לו כדי להתגרות בו וחייכתי לעצמי. הוא התחיל לנשק אותי על הפנים תוך כדי שהוא מתחיל לדבר: "אז כדאי…. שתתרגלי… לזה, כי…..את…. הולכת לסבול…. ממני הרבה!…" הוא הכריז בין הנשיקות, שהפכו לנשיקות עדינות על השפתיים. "אולי עכשיו תגיד לי מי אתה, עכשיו זה הזמן המתאים?" שאלתי והוא זז מעט אחורה כדי לראות אותי יותר טוב. "כן, אני חושב שכן. את, שחר רייטמן, קיבלת את הזכות לדעת מי אני באמת!" הוא הכריז וצחקקתי חלושות. "טוב, אז… מי אתה?" שאלתי בפשטות, כאילו הוא לא הכריז בקולי קולות לפני שנייה. הוא חייך אליי חיוך תחמני ואמר: "אני זאין מאליק, ואני מאוהב עד מעל לראש!" המשכנו לנשק אחד את השני ברכות על השפתיים עד שהתעייפנו, יצאנו מהפארק ועלינו על האוטובוס למלון…

#רדו ל'רציתי להוסיף'….#