נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 13(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט קורל~
ניכנסתי לבית ולפתע ראיתי את נייל יושב על הספה,אווי לא!!!
"קורל,אנחנו צריכים לדבר"נייל קם וניגש אילי
"אין לנו על מה לדבר!!!מי נתן לך להיכנס?"שאלתי בעצבים
"אבא שלך,ויש לנו על מה לדבר"הוא אמר והתקרב אילי עוד יותר
"אני יודע שפישלתי,אבל תביני…הותקפתי קנאה,לא יכולתי לראות אותך מתנשקת עם זאיין"הוא אמר והתקרב עוד יותר
"אל תתקרב אילי יותר נייל,כי במקום להבין אותי היית צריך לשתות ולהתנשק מול הפרצוף שלי עם הזונה הזאתי?"אמרתי בעצבים כשאני הולכת אחורה
"לא הייתי בהכרה,שתיתי מלא ולא ידעתי מה אני עושה"אמר ושם את ידו על חזהו
"וזאת אשמתי ששתית יותר מידי??!"אמרתי
"כן ולא,אבל זה היה ועבר…אני רוצה אותך"הוא אמר וחטף את ידי ומשך אותי איליו
"אבל אני כבר לא רוצה אותך,אמרתי לך את זה כבר"אמרתי אבל לא עיניין אותו הוא תפס את מותני ורכן לנשק אותי,אני סובבתי את הראש ודחפתי אותו,הוא היה המום
"לא,אמרתי לא,מה אתה לא מבין??אני לא רוצה אותך,ואם תתקרב אילי שוב אני לא היה אחראית למעשי"צרחתי עליו
"מה תעשי כבר יותר גרוע?לשבור לי את הלב כבר שברת,מה את רוצה עוד?"התחילו לעלות דמעות בעינייו ולטייל על לחייו
"די נייל,אתה גורם לי גם לבכות,אבל אתה לא מבין,אתה לא מבין שפגעת בי??תעזוב אותי"אמרתי והתחלתי גם לבכות,ולא יודעת למה,פשוט בכיתי,לפתע הוא חיבק אותי חזק
"אני מצטער,אני התנהגתי מגעיל,אני יתן לך לחשוב קצת"הוא אמר כשזרועותיו עותפות אותי,אבל לא היה לי על מה לחשוב,אני רוצה את זאיין,לא אותו.
"מצטערת נייל,אבל אין לי על מה לחשוב,אנחנו לא נחזור להיות ביחד,לפחות לא בתקופה הקרובה"אמרתי כשהתנתקנו מהחיבוק,הדמעות המשיכו לנזול על פניו,הוא הרכין את ראשו ויצא מהבית שלי,אני לידו ניסתי להתאפק אבל כשהדלת ניתרקה עליד נייל התפרצתי בבכי,לא ידעתי למה,נעשתי מבולבלת,הייתה לי הרגשה מוזרה כזאתי בלב…
רצתי לחדר וקפצתי על המיטה ובכיתי לכרית…אחרי רבע שעה של בכי קמתי,פתחתי את המגירה ושלפתי את היומן,אין לי מפני להיתפרק אז רשמתי את כל מה שקרה לי היום,וקרה הרבה:הראיון,הדייט עם זאיין,הריב עם נייל,הכל…
אחרי שעתיים סגרתי את היומן עם תחושה יותר טובה,הכנסתי את היומן למגירה ונעלתי את המגירה.
התארגנתי לישון,ניכנסתי למיטתי העגולה,ניזכרתי שרק אתמול זאיין ישן אצלי וחיוך מטומטם עלה על פני,לפחות נירדמתי עם חיוך…
~נקודת מבט נייל~
חזרתי לבית כשאני רק מקלל את עצמי כל הדרך,כמה מטומטם אני יכול להיות??
לתת לרגע של כעס להרוס לי רגעים מלאים באושר?
ניכנסתי לסלון ונוי הסתכלה עלי,ניסתי להסתיר את הפנים שלי ועליתי לחדר,אך לצערי היא שמה לב ועלתה אחרי
~נקודת מבט נוי~
שמתי לב לפנים של נייל,משהוא קרה לו.לא יודעת מה,אבל אני הולכת לברר את זה..
"אני הולכת רגע לנייל"אמרתי לליאם
"למה בייב?"הוא שאל אותי מופתע
"אני יספר לך עוד מעט,עוד חמש דקות אני חוזרת לאב"אמרתי ונשקתי לו נשיקה קצרה בשפתיים
עליתי לקומה השנייה של הביית ודפקתי על הדלת שרשום עליה 'נייל,הכניסה עם אוכל בלבד',צחקקתי קצת בגלל השלט
"אני לא פה"הוא צעק
"כן,ולי קוראים מוחמד,תפתח רגע"צעקתי
"נוי,אין לי כוח לשום דבר"אמר בקול חנוק
"אני לא זזה מפה עד שאתה לא פותח לי"אמרתי בהחלטיות
"טוב,תכנסי"הוא פתח את הדלת,ניכנסתי וסגרתי אחרי את הדלת
"נייל מה קרה?אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלי"אמרתי כשהתיישבתי לידו כשהוא יושב ומנגב את הדמעות מעיניו
"אני לא יודע מה ישלי,בחיימשלי לא בכיתי בגלל מישהיא,אני יודע שזה מגיע לי שהיא נפרדה ממני,אבל כואב לי,אני רוצה אותה"אמר בקול חנוק מעט
"מה קרה,בגלל הפרסומת המפגרת הזאתי?"שאלתי
"כן,קינאתי לה וכפי שאת יודעת השתכרתי והתנשקתי מולה עם בנות,בלי לשים לב בכלל…
אחרי שראיתי את הראיון הבנתי שעשיתי טעות והלכתי אליה…אבל היא לא הסכימה לסלוח לי,לא משנה מה אמרתי,היא אמרה שהיא לא רוצה אותי ושפגעתי בה,אבל אני לא רוצה לאבד אותה"הוא אמר כשהוא בוכה שוב,כאב לי ליראות אותו כך,חיבקתי אותו והוא בכה על הכתף שלי
"תקשיב,תן לה קצת זמן,אולי עכשיו זה ניראה לה נורא אבל אחרכך,עם הזמן היא תרגע ויש יותר סיכוי שהיא תסלח לך"אמרתי לו
"תודה נוי,אין עלייך"הוא אמר וחיבק אותי חזק,לפתע ליאם ניכנס לחדר,הסתכלתי עליו,היה לו מבט מופתע ונפגע
"אני מבין שאני מפריע לכם"הוא אמר בעצבים ותרק את הדלת כשהוא יוצא מהחדר
"לכי אליו"נייל אמר לי
"לא,קודם תרגיש יותר טוב,ואז נחשוב עליו,אני אוהבת אותו והכל..אבל אני שונאת שמפקפקים בי
"זה בדיוק מה שקרה עם קורל,פעקפקתי בה"הוא אמר מאוכזב מעצמו
"סורי נייל,אבל אני מבינהאותה זה קשה להיות עם מישהוא שלא סומך עליך,תצתרך להשיג שוב את האמון שלה"אמרתי
"כן,את צודקת,אני מרגיש יותר טוב,לכי לליאם"הוא אמר וכך עשיתי…
ניכנסתי לחדר של ליאם,הוא היה שם שוכב על הגב במיטתו
"מה הקטע שלך??"שאלתי אותו בעצבים
"מה הקטע שלך?אם את רוצה את נייל תגידי,אבל אל תעשי את זה מאחורי הגב שלי וכשאני חי באשליה שאת אוהבת אותי"הוא אמר,הייתי בהלם
"מה יש לכם,הבנים היום??אתם מתנהגים כמו אידיוטים,,באמת"אמרתי
"אני מטומטם?את זאתי שחיבקה את נייל כשהם לבד בחדר,על המיטה שלו"הוא התיישב בעצבים
"כי קורל לא רוצה לחזור איליו?מרוצה?הוא בכה לי,ואני מבינה את קןרל,יש בנים שמרוב קינאה הורסים את הכל"אמרתי והסתובבתי אך הרגשתי ידו החמימה תופסת את ידי תופסת את ידי
"אני מצטער,את צודקת,הייתי מטומטם,אני יסמוך עליך פעם הבאה,סולחת לי?"אמר,סיבב אותי ועשה פאפי פייס
"טוב,רק שתדע שאנני אוהבת אותך"אמרתי
"גם אני אוהב אותך"הוא אמר ונישק אותי נשיקה ממכרת וארוכה שגרמה לי לפרפרים בבטן
התנתקנו והוא הסתכל לי בעיניים..
"אני אוהב אותך,אולי אפילו יותר מידי,אני שמח שאת שלי"הוא אמר ברוך
"אני אני אוהבת אותך"אמרתי מביטה בעיני השקד החומות שלו
~נקודת מבט זאיין~
כל הדרך הביתה הייתי תקוע עם חיוך שבילי ומאוהב על הפנים,
ניכנסתי לבית שלי ושל הלהקה…
כולם היו שם,לא כמו בבוקר שהם היו בבית של גסטין
"יואו,למה לא סיפרת על הפירסומת?"שאל אותי הארי כשהוא משחק בעצבעות של ענבל
"כי רק אתמול חזרנו ולא היה לי זמן"אמרתי
"אחלה משחק דפקת שם,רק חבל שניפרדת מליאן ונייל מקורל"אמר לי לואי ושלידו יושבת אלה
"כן,הם קצת הגזימו לדעתי,זה היה כולה פירסומת"אמרתי,למרות שבזכות הפירסומת אני וקורל עכשיו ביחד
"כן,בגלל זה גם קורל לא רוצה לחזור לנייל"אמרה נוי
"כן"אמרתי ומבפנים ידעתי את הסיבה האמיתית,היא אוהבת אותי,כמו שאני אוהב אותו
"אני הולך לשתות ומשם להתארגן ולישון"אמרתי
"כן,תישן טוב,מחר יש לנו הקלטות ומשם הופעה"אמר הארי
"כן,ונוי באה כי היא ישנה פה"אמר ליאם ונשק לה קלות בשפתיים
"גם ענבל"אמר הארי
"!גם אלה"אמר לואי
"ואיפה אחותך?"שאלתיי
"במטבח שותה משהוא וגם תישן בחדר אורחים"אמר
"אה אוקי"אמרתי והלכתי למטבח
"היי שובל"אמרתי לשובל,אחות של לואי
"היי זאיין,יפה הפירסומת,חבל שאתה והשחקנית לא ביחד,כי היא האקסית של נייל"אמרה שובל,היא מעודכנת,אה?
"כן"אמרתי,אם היא רק הייתה יודעת
"את האמת,בראיון זה היה ניראה שאתם ביחד,הצורה שהסתכלתם אחד על השנייה"היא אמרה
"מה באמת?"שאלתי מופתע
"כן,אתה מאוהב בה נכון?"
"אמ…."
-סוף הפרק-
ההמשך בפרק הבא…