גלידה בטעם רחמים עצמיים
מי לא אוהב גלידה. רצוי קרה. מתוקה. כאילו שפכו פנימה דלי של סוכר.
משום מה, אחרי כפית של הממתק הקפוא הזה, נדמה שגם הצרות שלך עוברות תהליך התמצקות ונשפך עליהם קצת מהממתיק הלבן הזה.
אותה אבקה לבנה ופלאית שיודעת לעשות הכל.
רק לקחת כף, ועוד כף של התענוג הזה, ולהכניסו אל תוך הפה ולמצוץ בהנאה.
לא, אין כמו הנאה של גלידה.
רק עוד כפית, ועוד כפית אל תוך הפה. אושר שכזה.
ואז הראש מסתחרר, והשרירים מתכווצים, ולרגע אחד קל אתה רועד, ואתה לא בטוח אם זה בגלל העונג שנוצר עקב המאכל או שאולי זה הקור. אבל באותו הרגע זה לא משנה.
רק לבלוע עוד ועוד, כמו גלולות אושר.
יש בזה משהו ממכר. מעין בריחה מהמציאות לעבר מעין השפע שכולו טוב.
כמה שיש בתוך בריכת הסוכר המתוקה הזאת, שבא לך רק להתפלש בפנים ולרחוץ בתוך מי סוכר אלו.
והנה אני יושב על הספה, עם דמעות בעיניים האדומות, דוחף כף אחרי כף של גלידה… גלידה בטעם רחמים עצמיים…
תגובות (5)
וואו, איזה יפה
ונכון…
אוף, עכשיו יש לי חשק לגלידה ואני בשרית…
אבל מדרגת 5!
חח זה נכון ^^" גלידה באמת ממכרת…
והקור ברוב הזמן הגורם להתקווצויות…
אוף גם לי בא אחשב גלידה
וגם אני בשרית חחחח אולי יותר מאוחר
תודה רבה!
סיפור קצר ומעולה. כיף לראות איך בהתחלה מסופר רק על גלידה ועל איך כיף לאכול אותה ולבסוף יש גם חיבור לתמונה מסוימת, לסיטואציה שבה מסופר למה בכלל מדברים על זה.
זה מסוג הסיפורים שאני אמשיך לחשוב עליהם למשך עוד כמה זמן.
בנימה אישית, אני שמחה שהתגברת על המשבר ההוא, לא משנה מה הוא היה. צריך לזכור שאחרי שמגיעים למצבי שפל אפשר רק לצמוח ולעלות למעלה ושבסופו של דבר המצב ישתפר.