להקה מתבגרת – סיפור על 1D :-* (פרק 11)

-שדה תעופה-
הגעתי לשדה תעופה תוך חצי שעה, עמדתי בתור לקנות כרטיס טיסה, הגיע תורי.
"שלום, לאן תרצי לטוס?" שאלה.
"ישראל."
"יש טיסה רק מחר בשעה 5:00, לכן תצטרכי לחכות פה או להזמין חדר במלון."
"אני אחכה פה."
היא נתנה לי את הכרטיס, והלכתי לכיוון הספסלים בחוץ.
"יום יפה היום הא? רק חבל שאת נוסעת לי…" הסתובבתי וזה לא היה אחר מהארי.
"הארי?! מה אתה עושה פה?" הופתעתי.
"באתי להחזיר אותך לבית האמיתי שלך."
"מה זאת אומרת הארי?"
"הבית שלך הוא לא בישראל, הוא כאן יחד עם כולם, יחד עם פרי, זאיין, דניאל, ליאם, אלינור, לואי, נייל ואני."
"הארי, אנחנו לא מה שהיינו פעם… אני ופרי לא החברות הכי טובות, אני ונייל לא ה-זוג ואני ואתה כבר לא החברים הכי טובים, תן לי ללכת הארי, תן לי לפתוח התחלה חדשה במקום חדש-ישן. טוב?"
"לפני שאת הולכת יש לי כמה דברים לספר לך…."
"אני מקשיבה, אבל שזה לא יהיה דברים שינסו להשאיר אותי."
"אני רוצה לספר לך דברים שאחותך הגדולה הייתה אמורה לספר לך, אך היא מתה, ולכן אני צריך לספר לך עליהם. נכון תמיד חשבת שאבא שלך מת?! אז הוא לא… הוא בכלא כי הוא הרג בן-אדם כשהוא היה שתוי באלכוהול."
הייתי מופתעת וקיוויתי שזהו.
"אימא שלך לא מתה בתאונת דרכים, היא מתה ממנת יתר של סמים לאחר שהיא שמעה שאביך נכנס לכלא אז היא הייתה בדיכאון ולא דאגה לא לאוכל ולא למים והייתה משתמשת בכסף לקנות סמים."
דמעות התחילו לרדת מעיניי, אינני זוכרת זאת כי הייתי ילדה קטנה, והורי "מתו" כביכול כשהייתי בת שנתיים. הארי ניגב את דמעותיי אחת-אחת.
"ויש לי עוד משהו לספר לך…"
"די, הארי. זה עושה לי רע."
"זה דווקא לא רע ולא טוב, תלוי איך תיקחי את זה."
"או.קי." לחשתי.
"קייטי… אני…אני.. אוהב אותך." אמר בשקט.
"נו גם אני אוהבת אותך." חייכתי.
"קייטי, לא אהבה כזאת של חברים טובים, אהבה של זוגיות." אמר.
שתקתי.
"אני יודע שאת לא אוהבת אותי, אבל רציתי להגיד לך את זה לפני שתלכי."
"איך נודע לך שאני טסה?"
"ציפור קטנה לחשה לי…" אמר וחייך. "אני צריך לחזור לבית, אני מקווה שתעשי את ההחלטה הנכונה." הוא נתן לי נשיקה בלחי והלך.
"טיסה מספר 4862 לישראל יוצאת לדרך בעוד כ-5 דקות, כל הנוסעים להגיע למטוס."
הלכתי לכיוון המטוס.
"כרטיס בבקשה." אמרה הדיילת.
"הינה." הגשתי לה את הכרטיס.

-נקודת מבטו של הארי-
אני ופרי יושבים בספסלים על יד הבית שלנו.
"אז היא לא תחזור הא?" אמרתי לה וחיוך עצוב התפשט על פניי.
"כנראה שלא, אני מקווה שיהיה לה טוב בישראל." היא אמרה.
לפתע, קייטי קפצה מהשיחים וחיבקה אותי בחוזק.
"אני מצטערת בכלל שחשבתי לעשות את זה." לחשה לי באוזן.
"הארי, אני הולכת." פרי אמרה וחיבקה את קייטי.

-בחזרה לנקודת מבטה של קייטי-
"מה.. איך… למה…" ניסה לשאול מההלם.
"אני הבנתי שכל החברים שהיו לי היו אשליה, אתה המציאות שלי." אמרתי ונישקתי אותו קלות על שפתיו.
אני והארי המשכנו לדבר עד חצות וכשחזרנו הביתה……