"איך הייתי כל כך טיפשה?"-פרק46

יצאתי מין המכונית ולקחתי ביידי את שלושת המזוודות.
הסתכלתי לצד וראיתי את תומר מדבר איתי וחושב שאני שומעת(ואני לא שמעתי כלום מהמוזיקה)
הוצאתי אוזנייה אחת ואמרתי לו "ברור" והמשכתי
פתאום הרגשתי שמחזיקים לי ביד,הסתובבתי וראיתי את תומר
"מה,ברור?"שאל בהלם
"ת'אמת לא שמעתי כלום ממה שאמרת אז.."
"אמרתי ש…"
"ש..?"ניסיתי לזרז אותו
"את בלונדה מעצבנת"אמר וחייך חיוך מתגרה
"יש לך מזל שיש לי שלוש מזוודות"אמרתי לו והמשכתי ללכת
"בתמורה לסכום לא קטן אני יחזיק לך את המזוודות"התערב לשיחה יואב
"בקושי אתה מחזיק את שלך"אמר תומר
"תזהר ממני"אמר והרים גבה
"ממה בידיוק"אמר תומר והלך אחורה עם המזוודות
"מהכוח של יואב"אמר יואב עם תנועות מוזרות,גיחחתי לעצמי
"אל תזלזלי"אמר יואב
"כן,אל תזלזלי"אמר תומר בזילזול,ואחרי שנייה תומר נפל ביחד עם המזוודות
"חחחחחחח.."כולם צחקו עליו
~לאחר שעתיים~
"קריאה אחרונה ל-64 אנא היכנסו למטוס"שמענו ברמקול
"זה אנחנו"אמר אבא
כל כך התרגשתי,אף פעם לא טסתי מחוץ לארץ יואווו לאס ווגאס!
נכנסנו כולנו למטוס הענק וישבנו אני וליאור בשורה 3B וההורים בשורה 4A ותומר ויואב מאחורינו (נוחרים)
אני הייתי ליד החלון והנוף היה כל כך יפה…עננים רבים כיסו את השמיים בצורות יפות ביותר,ההרגשה הזאת הייתה כיפית,לטוס!!
"האים תירצי לשתות מים או תה קר?"שאלה אחת מהדיילות שהתקרבה אליי
"מים בבקשה"אמרתי לה בקול נחמד
"אפשר גם מים?"שאל תומר
"אוקיי"אמרה הדיילת והלכה
"עדיין עצוב,כל הנסיעה שבאוטו לא דיברת"אמרתי לו
"אני לא יכול להוציא אותה מהראש"אמר בקול שקט,הרגשתי שהוא עצוב,מאוד!
"אני אמרתי לך שדיברתי איתה?"שאלתי אותו
"לא,מתי?"קפץ
"לפני שנסענו דיברתי איתה בפאלפון בחדר שלי"אמרתי לו
"מה היא אמרה?"שאל אותי
"שאחרי "הטיול" היא תדבר איתך,ולא היא לא כועסת"אמרתי לו
לקחתי את האוזניות ושמעתי שירים
לא יודעת כמה זמן עבר אבל כניראה ישנתי עם האוזניות..
"אלינור הגענו"העיר אותי ליאור בעדינות
"א?מה?"התמתחתי
"הגענו"צעק יואב ורץ לאמא לאבא "הגענו,הגענו..הגענו"צעק בכל המטוס
"מה נתתם לו לשתות?"שאלתי ויצאתי מהמטוס
"ניאלי תה קר"אמר ליאור וצחק
-אחרי 2 וחצי-
"הגענו למלון"אמר אבא וירד מהמכונית.לא האמנתי למראה עניי,המלון היה גדול מאוד…ומבפנים היו ספות מעור בצבע בז' והכל נראה מהודר,אחרי שאמא ואבא הלכו לקבלה הסתובבתי קצת,להכיר את המקום
ליד הכניסה הייתה במה קטנה,כניראה להצגות ומול הכניסה היה חלון גדול שמשקיף על בריכה ענקית
באמצע הקומה היה שביל מדרגות שמוביל ל..לא יודעת.
"טוב הנה המפתחות לחדר,בואו"אמרה אמא
עלינו למעלית ואבא לחץ לקומה השביעית,המעלית נפתחה ולפנינו מלא דלות גדולות..הלכנו אחרי ההורים לסוף המסדרון,ולפנינו דלת מספר 397 אבא הכניס את המפתח ופתח את הדלת הגדולה…
"ואוו 0.0" לחשתי

5 תגובות וממשיכה