הקפיצה

משב הרוח העיף את שערה
והוא נראה כמשחק אם הרוח
ודימע זרמה על לחיה
מספרת שעכשיו הכול עבר
עכשיו הגיע הזמן לנוח
אז היא אוספת את ליבה קרוב יותר אלהה
וחובקת את גופה הרועד
עוצמת עיינים
ונושמת בקצב הבראיה
מבלי פחד להיפגע
כי עכשיו זה ניגמר היא יודעת
כול שנות הסבל המר
תוך רגע קסום תגאל נשמתה
מאופל העולם הסובב אותה
וממש ליפני שהיא קופצת
ואומרת שלום
משהוא בתת הקרתה
קורה לה לחזור
משהוא חמים ולא צפוי
משתלט על ליבה
משהוא משולב אם כאב ואגדה
משהוא עדין נעים ומרגיע
ופתאום החום הפך לאמיתי
…
הוא חבק אותה בין שתי זרועותיו
"אל תעשי לי את זה , אל תקפצי עכשיו"
"אני חייבת אתה לא מבין"אמרה והחלה לבכות
"אני במבין, אבל תני להזדמנות לנסות
לטהר את ליבך מכול הצלקות "
"אתה לא תוכל אתה לא יודע " אמרה וניסתה להשתחרר
"אולי אני לא יודע הכול ,אבל אני עוד אגלה
וגם אם לא, תמיד אפשר לתקן " אמר והידק זרועותיו
"אני אוהבת אותך " היא אמרה
והיסתובבה בתוך זרעותיו ,
ליטפה את פניו
ונשקה לשפתיו
וברגע ששחרר אחיזתו בא
אמרה בלחישה לאוזנו
"אני מצטערת אהובי ,תחייה חיים יפים"
והיא קפצה אל עבר מותה המובטח
וכול שהיה לא זה להסתכל בגופה מתרחק מעייניו הדומעות
לפחות ליבה הכואב הושקט עכשיו
ניחם עצמו וקפץ אחריה במהרה
כי את חייב ידע לא יוכל לשרוד בלדהה.