זאת שאומרת וזה שמתרץ
אתה לא באמת אוהב את החיים.
מה זאת אומרת שאתה לא יכול לטפס על העץ הכי גבוה בחצר?!
זאת אומרת שאני קטן והעץ גדול, את לא רואה חתיכת טיפשה?! איך אני אטפס עליו? אני אפול!
מה זאת אומרת שאתה לא תטוס לחו"ל?
זאת אומרת שטיסה לחו"ל זו חתיכת הוצאה, ואני עני ומסכן, אביון ודל! אין לי כסף, אין שום מזומן!
מה זאת אומרת שאתה גוסס?
זאת אומרת שאני גוסס.
זאת אומרת שאתה גוסס, והזאת היא הרופאה שלך. אובחנת עם פרקינסון, הנה אתה הולך למות. זאת אומרת שהיא ממש מצטערת, אבל לאט לאט כל השרירים שלך ירפו ויוותרו, בהתחלה תרעד ותשקשק כמו מילקשייק בבלנדר, ואחר כך זה יתגבר ויתגבר. אתה ממש תשתגע ותתחרפן! ואז… אז הלב שלך יפסיק לעבוד, הוא יעמוד דום ואתה תיפול.
דום ואני אפול? תוך כמה זמן זה יקרה?
תוך שנה, שנתיים, מקסימום עשר. תתפלל לעשר, אני אתפלל בשבילך. אלוהים, תעשה שהוא יהיה חזק.
זאת אומרת שאתה עצלן, והזאת היא אישתך. כל היום קודחת בשכל, כל היום וכל הלילה. אתה לא מספיק אוהב, אתה כבר יודע את זה. אהבה אמיתית באה מהלב, ואצלך האהבה לא באה בכלל. אם היית אוהב באמת, אולי היית עוזר ואז אולי זאת הייתה אומרת שאתה חרוץ כמו נמלה, אבל לא. אתה לא עושה כלום. אתה עצלן כי אתה לא אוהב, אתה לא עוזר בבית, הילדים כבר עזבו וזאת מרגישה בודדה, היא כבר זקנה, זקנה ממש, ואתה בפנסיה מרגיש כמו מלך העולם. אתה יודע שהיא אומרת, היא אמרה כבר מזמן, שאתה חתיכת עצלן. עצלן מטופש.
זאת אומרת שאתה קמצן, והזאת היא שוב אישתך. אתם יותר צעירים עכשיו, בני 20 וקצת, וכולם טסים לחו"ל, יש דילים פיצוץ! ורק אתם נשארים בבית, אתם לא עניים, אתם פשוט שני קמצנים. זאת אומרת שאתה צריך לשלם, ואתה טוען שבקושי יש לך ממה להתפרנס. אתה מתרץ ומתרץ ומרגיש את האהבה יוצאת מהלב. אתה מתחיל לשנוא אותה, ממש לשנוא! היא מצידה מתחילה להשמין, ובכל קילוגרם שזאת עולה, אתה… אתה מתחיל להיגעל ממנה יותר ויותר בכל דקה.
זאת אומרת שאתה חלש, והזאת היא אחותך הגדולה. אתה קטנטן, ממש בחיתולים. כל הילדים בגן כבר גדולים וחזקים. אחותך מאתגרת אותך, אתה לא יכול לטפס על העץ… ואתה מסכים ומצטדק ומתרץ. כרגיל. אתה תתרץ עוד הרבה במהלך החיים שלך, אתה עוד תראה.
הנה, החיים נגמרים ורצים לך אינספור סיפורים. בכל סיפור יש מוטיב משותף, על איך בזבזת לאחרים וגם לעצמך את הזמן. רק בסיפור אחד לא התעצלת, וזה כשהחלטת להתחתן. הדבר הכי טוב שעשית, ותראה, גם היא כבר עזבה. עזבה מזמן מזמן… אין לה כוח יותר, גם היא התאבדה. עוד אחת ממיליונים ואולי היא עשתה את הדבר הנכון, מי יודע, אולי זה עדיף על חיים של יגון…
בכל מקרה, אתה כבר גוסס. עוד דקה מת, ומלא בייסורים. אתה צועק לעולם "אל תהיו עצלנים!" ואף אחד לא שומע כי אף פעם לא טרחת ליצור חברים…
תגובות (11)
וואו! אין לי מילים! זה מדהים!!
אדיר חח, ממש אהבתי :)
חזק!!
מדרגת 5!
ואהבתי את החרוזים!
את מדהימה!
סיפור מדהים! כל פעם מחדש אני מתפעלת מהכתיבה המושלמת שלך.. ♥
וואוו הסיפור מרגש
והתיאורים שלך מקסימים
ממש אהבתי , מדהים פשוט מדהים!! ^_^
תודה רבה כולם!
ממש אהבתי איך שהסיפור הולך בכיוון כרונולוגי אבל הפוך. הייתי צריכה לקרוא את הסיפור פעמיים כדי להבין בדיוק מה עומד מאחורי המילים והאמת שאני עדיין לא כל כך מבינה. תמיד כשאני קוראת את הסיפורים שלך אני מרגישה שזה יותר מדי מתוחכם עבורי…
טוב לראות שהצלחת לכתוב. ממש חיכיתי לסיפור הבא שלך.
חחח למה מתוחכם מדי?
כן, זו הייתה הברקה של רגע אחרי שהרבה זמן כבר הרגשתי שאני כותבת אותו דבר ושאני צריכה ריענון וסגנון חדש (גם מבחינת העלילה). אז זה לא הכי חדש, אבל זו התחלה!
תודה על התגובה, תמיד כיף לקבל ממך תגובות.
חחח כנ"ל.
חזק. מאוד נגע לי ללב על זה שאסור שיהיו תירוצים וצריך לחיות את החיים עכשיו!
כי אח"כ מאוחר מדי….