הצרות שלי עם בנים – פרק 7: הבגידה

זה היה מארק, הוא עמד תחת פנס בודד ליד ביתי. התקרבתי אליו. ״היי…״ הוא אמר ״היי מארק,״ אמרתי מופתעת ״מה אתה עושה פה?״ ואז זה קרה, בלי שום הכנה מוקדמת הוא הצמיד אותי אליו והתנשקנו נשיקה ארוכה, מבלי לחשוב על ההשלכות. לא חשבתי על זה שיש לי חבר ועל זה שהוא מורה והוא לא חשב על דנה כנראה, פשוט התנשקנו דקות ארוכות. ״אותך אני רוצה…״ מלמל מארק כאשר סיימנו להתנשק. נפרדנו אחת מהשניה בנשיקת פרידה מדהימה וכל אחד הלך לדרכו. רק כשנכנסתי לחדרי זה הכה בי – נישקתי את המורה המחליף החתיך שלי שקודם היה עם החברה הכי טובה שלי והכי גרוע זה שיש לי חבר. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, בגדתי בשני אנשים שיקרים לי וברגע שהם יגלו על העניין הם לא יסלחו לי לעולם. דנה בטח בוכה עכשיו בבית בגלל מארק, מתקשה להירדם ואני הולכת ומתנשקת איתו ושון בטח שאני רק שלו. החלפתי את בגדיי החגיגיים לפיג׳מה, הסרתי את האיפור מפניי ונרדמתי תוך דקות ספורות, ישנתי שינה עמוקה נטולת חלומות. האור חדר לתוך חלוני, העיר אותי משנתי. היום שון אמור לטוס וקבעו שאני אבוא אליו לארוחה רומנטית, בגלל מה שקרה אתמול לא הרגשתי בנוח להגיע, בגדתי בו ולא מגיע לי בחור כמוהו, היום בבית הספר בטח לא אוכל להסתכל בעיניה של דנה. הלכתי לבית הספר עם מועקה בלב, דנה לא הגיעה היום וגם מארק לא. כשעברתי ליד הגינה הציבורית בדרך חזרה מבית הספר נתקלתי בשון שהוציא את הזבל, הוא נראה יפה מתמיד. ״היי…״ הוא מלמל בביישנות, הוא התקרב עליי וניסה לנשק אותי, זרמתי איתו אך לא הרגשתי בנוח, הוא נישק אותי מאהבה ואני בגדתי בו. התחלי לבכות, הוא הביט בי ונישק אותי, ניגב את דמעותיי. ידעתי שלא מגיע לי אחד כמוהו. ״מה קרה?״ הוא שאל למה את בוכה?״ הבטתי בו, לא יכולתי לומר דבר, רק הבטתי בעיניו הקטנות והעכבריות שבהתחלה לא אהבתי בכלל. חיבקתי אותו חזק, נשמתי עמוק את הריח של הבושם והמרכך כביסה שלו, אני אתגעגע לזה.
״אני אוהבת אותך.״ אמרתי, לא התכוונתי שזה יצא ממני. ״אני אוהב אותך יותר.״ הוא מלמל בביישנות והמשכנו לעמוד חבוקים בגינה הציבורית. החלטתי שאסור לי להשאיר את זה ככה, אני צריכה לספר לשון מה קרה אתמול בערב עם מארק. ״אני צריכה להגיד לך משהו,״ אמרתי כשהתיישבנו על הספסל בגינה הציבורית ״אני יודעת שאחרי זה אתה תכעס עליי אבל עדיף שאני אגיד לך מאשר שתגלה את זה בעצמך.״ אמרתי. הוא הביט בי בהפתעה ״על מה את מדברת?״ שאל.
התחלתי לבכות, בכיתי בקול רם. הוא הביט בי מבוהל ״תספרי לי.״ דרש.
הבטתי בו, הדקה האחרונה שלנו ביחד. ״התנשקתי עם מישהו…״ אמרתי ופרצתי בבכי ״אני מצטערת!״
הוא הביט בי והחוויר, לא אמר דבר. ״איך יכולת לעשות לי את זה?״ שאל אחרי דקת שתיקה. ״אני לא יודעת שון, בחיי שלא.״ בכיתי. הוא לא עשה דבר, רק הביט בי באכזבה. ״אני יודעת שאתה כועס,״ בכיי התגבר ״ואני יודעת שסליחה לא תעזור.״ המשכתי לבכות ״לא מגיע לי בחור כמוך.״ הוא המשיך להביט בי. ״אני מעדיף שלא תבואי היום…״ מלמל. ״נראה לי שכדאי שניפרד.״
ידעתי שזה מה שיקרה, שהוא יפרס ממני. ״גם אני הייתה עושה את זה במקומך,״ מלמלתי ״תהנה בחו״ל.״ אמרתי וכל אחד הלך לדרכו.