הים תמיד שקט- פרק 55

בסוף בחרנו ללכת אליי הביתה. הלכנו ברגל, הידיים של שנינו משולבות, צוחקים ונהנים.
הוא הגיע הביתה, אמר שלום לאמא שהייתה בבית והציג את עצמו. היא להפתעתי הרבה לא תחקרה אותו יותר מידי, ורק אמרה לנו להינות. אמרתי לה שאם היא תצטרך ממני משהו היא מוזמנת לקרוא לי.
" אחלה חדר " אמר רועי בחיוך.
" באמת? לא יודעת.. הוא רגיל ".
" בואי לפה " הוא אמר לי בחיוך כשהוא כבר התיישב על המיטה שלי. באתי אליו בחיוך והוא נתן לי נשיקה ארוכה.
" אני חייב להגיד לך משהו " הוא הסתכל לי עמוק בעיניים. ואז הוא צחק, הסתכל רגע ימינה, והעיף לי כרית ישר לפרצוף.
" חצוף " צעקתי לו והתחילה בינינו מלחמת כריות, אחת המהנות ביותר שהיו לי. הוא הפיל אותי למיטה, ואני הרבצתי לו עם הכרית. באיזשהוא שלב קלטתי שהוא מעליי, אז נתתי לו נשיקה ארוכה ואחרי שהתנתקנו אמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא אמר שגם הוא אוהב אותי ואז חזר להעיף לי עוד כמה כריות לפרצוף. ככה נמשך כל הערב, עד שהוא בסביבות עשר בלילה הלך הביתה. שאלתי אותו אם הוא בטוח יסתדר בלהגיע הביתה, והוא אמר שהוא ילד גדול ושאני לא צריכה לדאוג לו. בסוף לא יצא לי ללכת לבקר את ליעד, אני כל כך כועסת על עצמי שאני שוכחת ממנו.
ביום למחרת התעוררתי כרגיל בבוקר, התארגנתי ויצאתי לבית הספר. נכנסתי לכיתה ועל השולחן שלי ישב מישהו עם הגב אליי. הוא בדיוק ישב שם וצחק עם גל, ואז המבט של גל הסתכל עליי בבוקר טוב כזה והוא הסתובב. ליעד חזר לבית הספר.
צרחתי. רצתי ישר אליו וננתי לו את החיבוק הכי גדול שיכולתי לתת לבנאדם.
" למה לא אמרת לי שהשתחררת? " אמרתי לו אחרי שהתנתקנו מהחיבוק.
" ומה? להרוס לדייט שלך ושל רועי.. אני לא ילד כזה " הוא אמר בצחוק.
" דביל אחד " הרבצתי לו מכה קטנה בכתף ונתתי לו עוד חיבוק גדול, " כל כך התגעגעתי לזה שתהיה פה ".
" את לא מבינה כמה אני מאושר לחזור. פחות מאושר לחזור ללימודים, מאושר שוב לראות את החברים ".
" איך אתה מרגיש? " שאלתי.
" האמת שהרבה יותר טוב. הטיפולים ממשיכים אבל אמרו לי שאין לי טעם להמשיך להישאר בבית החולים בלי הרבה מעש ".
" איזה כיף שאתה פה! " אמרתי בחיוך.
" איזה כיף לראות אותך מאושרת.. ".
" שמור לי הפסקה אחת הא? " אמרתי לו כשנשמע הצלצול.
" בואי לספסלים בהפסקה ותגררי אותי משם " הוא אמר בחיוך, נתן לי נשיקה קטנה בראש ויצא אל עבר הכיתה שלו, יא'4.
המורה נכנסה, ביקשה לפתוח ספרים והשיעור עבר כרגיל. היום הזה עבר כרגיל, רגיל לגמרי. באחת ההפסקות אחרי שנתתי לליעד קצת זמן להסתגל חזרה לחברים שלו, משכתי אותו לשיחה כדי לשמוע איך הוא ומה הוא ושוב להודות לו על השידוך הנפלא ביני לבין רועי. הוא חייך וצחק, נהנה לשמוע אותי כל כך מאושרת ואמר לי שהוא שומע מרועי כמה הוא נהנה איתי שזה שווה לו גם לשמוע מחבר טוב שלו כמה הוא מאושר. אמרתי לו שהוא נסיך, שום מילה אחרת לא עלתה לי במוח. הוא שאל אם במקרה אני והוא יכולים לשבת היום אחרי הלימודים איפשהו, אבל לצערי אמרתי לו שכבר יש לי תוכניות, שאני צריכה לפגוש איזה חבר ילדות.
" מקובלת את הא? ".
" אין לי מושג מי הוא בכלל, אני כמעט ולא זוכרת אותו, רק שההורים שלו היו חברים טובים של המשפחה.. ".
" למה השם אריאל מרום כל כך מוכר לי " ניסה ליעד להיזכר.
" אולי אתה מכיר אותו, אם פתאום עולה לך מאיפה אתה מכיר אותו, תגיד לי. אני מפחדת קצת ללכת לפגישה כזו ".
" ואת רועי הכרת לפני ששידכתי ביניכם? וגם אז פחדת? ".
" אחת אפס לך " אמרתי במבט מעוצבן, כי ליעד ניצח אותי, כי הוא צדק. הוא חיבק אותי חזק ושנינו צחקנו. " התגעגעתי אלייך " הוא אמר לי, " אני יותר " אמרתי לו ובטיימינג מושלם נשמע הצלצול. ליעד קם והושיט את שתי הידיים שלו אלי כדי לעזור לי לקום. צעדנו שנינו למסדרון של כיתות י"א, אני נכנסתי ליא'3 והוא נכנס ליא'4.
סיום הלימודים הגיע. צלצלתי לאריאל.
" היי יולי " הוא נשמע מחויך.
" מה קורה? " שאלתי .
" סבבה, סיימת ללמוד? ".
" כן אבל אני לא יכולה להיפגש ישר עכשיו, המורה הטיל עלינו איזה עבודה למחר, אבל לא יקח לי המון זמן, גג שעה וחצי. איפה אתה רוצה להיפגש? " שאלתי.
" איפה הכי נוח לך? ".
" כל מקום שאני יכולה להתנייד אליו באוטובוסים הוא סבבה לי ".
" האמת שאני בדיוק עכשיו בבית, אבל קו 10 עובר במקרה ליד הבית שלך? ".
" ברחוב המקביל, למה? " שאלתי.
" את יכולה לנסוע בו עד למגרש הכדורגל של העיר? ".
" הגדול הזה עם המסדרון דקלים ליד? " שאלתי בהפתעה.
" בדיוק, את יכולה? ".
" בטח אין בעיה, אתה תהיה שם? ".
" אהה, תתקשרי כשתגיעי לשם ואני אגיד לך בדיוק איפה אני ".
" אתה תהיה באימון או משהו? " שאלתי.
" לא בדיוק, עזבי זה מסובך, תבואי ותראי בעצמך. יאללה נתראה ".
" ביי אריאל " אמרתי לו והשיחה התנתקה.
הגעתי מהר הביתה. עליתי מהר לחדר אפילו בלי לאכול משהו. התחלתי את העבודה, שהיא אפילו הייתה יותר קלה משחשבתי, סתם נלחצית ממנה. התארגנתי, לבשתי חולצה אחרת במקום חולצת בית הספר, השפרצתי 3 שפריצים של בושם ועליתי על קו 10 לכיוון האיצטדיון.
זו הייתה נסיעה של 20 דקות, לא יותר מזה, ואני כל הדרך שמעתי את המוסיקה שאני כל כך אוהבת. שלחתי לרועי סמס, כי נהיינו זוג דביק ורציתי פעם אחת אני ליזום את הקשר, מה שהוא תמיד עושה ומקדים אותי וכתבתי לו " אחר צהריים נעים ליפה בגברים ", אחת הקלישאות היותר יפות שיש בעולם. הוא אחרי דקה ענה לי חזרה, " מה שלומך מקסימה אחת? " וככה דיברנו עד שירדתי באיצטדיון. שלחתי לרועי שאני בדיוק נפגשת עכשיו עם אריאל, והוא כתב לי " תהני, תעלו זכרונות נוסטלגים ".
התקשרתי לאריאל, הוא אמר לי לפגוש אותו ממש ליד שער הכניסה למגרש. כשהתקרבתי ראיתי מישהו גבוה, מישהו שנראה ממש טוב.
" אריאל " קראתי.
" היי יולי " הוא אמר והתקרב אליי, הוא נתן לי חיבוק והריח שנדף ממנו היה ריח מדהים.
" שנים " הוא אמר בחיוך.
" וואלה " אמרתי לו בצחוק והסתכלתי לו עמוק אל תוך העיניים.