אהבה סודית פרק 4 (לא עם 1D) – מפגש סודי, בסמטה צדדית.

וויתרתי, יכולתי לקפוץ, אין לי פחד גבהים, ואני לא פחדתי לעשות זאת, אך משהו בי גרם לי להישאר, ולהיצמד לאדוארד. ירדנו למטה, קפצתי באיזה שהוא שלב מין העץ, שערותי מתנופפות למעלה, ושמלתי האדומה מתנפחת, הרוח שרקה באוזני, ומילאה את ראותי, אדוארד נבהל, "בלה!" הוא צרח, ג'יימס תפס אותי, "מה חשבת לעצמך?!" הוא צעק, השתחררתי מאחיזתו, והחלתי ללכת לכיוון הארמון. "בלה!" אדוארד הסיג אותי, הוא שילב את ידי מלאת הדם בידו החמה והגדולה. "מה יש?" הוא שאל ברוך או ברוגע, "כלום." אמרתי והרכנתי את ראשי, "זה לא כלום." הוא אמר ועצר את הליכתי, "אני הולכת לחדרי…" מלמלתי והמשכתי ללכת, "בלה, תעצרי." פקד עלי דיווד, 'יופי, אז אתה האח הגדול! למי אכפת מה אתה אומר?!' חשבתי, המשכתי ללכת, ראיתי אותם מאחורי, והחלתי לרוץ. "בלה," ג'יימס צעק, ושמעתי אותם רצים אחרים, חרבותיהם מתנגשות עם רגליהם, חלפתי על אולם הנשפים וחדר הכס, חלפתי על פניו של אבי, "בלה?" הוא שאל, וראה את אחי ואדוארד רצים אחרי, הוא עצר בעדי, "עצרי!" הוא פקד, ותפס בידי, "לאן את רצה? ומה קרה לך?" הוא שאל, והסתכל על שמלתי הקרועה, וידי הפצועות, "לא משהו חשוב." אמרתי והשתחררתי מאחיזתו. רצתי לחדרי וטרקתי את הדלת. נשכבתי על המיטה, ועצמתי את עיני.
שמעתי את דלת החדר נפתחת, וצעדים מתהלכים ליכוון מיטתי.
האדם נשכב לידי ושיחק בשערי, "מה קרה?" קולו שאל אדוארד נשמע, "כלום…מלמלתי, עוד מישהו נכנס לחדר, הפעם פקחתי את עיני, האחות שלנו עמדה מולי ומבט רציני על פניה.
היא בכנה את פצעי, "איך הם קרו?" היא שאלה. שתקתי. "בלה?" היא חזרה על עצמה, "איך הם קרו שאלתי!" היא אמרה בתוקף, "לא אנינך." אמרתי וחזרתי להישכב על מיטתי. "את לא זזה ממני יותר." אדורד התיישב לידי, "אתה לא תחליט מה אני יעשה, ומה אני לא." אמרתי בקור רוח, "אני רוצה לישון." אמרתי ונכנסתי מתחת לשמיכת הפוך הנעימה שלי, אדוארד חלץ את נעליו, ושם את חרבו לידו, או נשכב לצידי, "אני אוהב אותך…תמיד תזכרי את זה." הוא אמר, "גם אני אותך…"מלמלתי.
ונרדמתי.
"בלה…בלה קומי יפתי." קולו של אדוארד העיר אותי, פקחתי את עיני וראיתי אותו יושב לצידי,
שערו החום, מבולגן כתמיד, עינו החומות נוצצות או בורכות, "זזתי במיטתי, וידו של אדוארד מלטפת את פני, "לא רוצה.." מלמלתי, "קומי.."הוא לחש לי, התמתחתי קלות, וקמתי הרכה בבצע השמנת.
"תתלבשי, ונרד." הוא אמר, ונשק לשפתי.
פצעי נעלמו, הודות לאחות, אשר תמיד רוקחת את המשחות הכי טובות בממלכה.
בחרתי את שמלת האביב שלי, צבע היה בצבע טוריקיז בהיר, עם מחשוף קטן, ותחרה, ועיטורים בצורת גלים, נעלי עקב שחורות. סירקתי את שערי הארוך, וירדתי למטה, עברתי דרך החדר שבו אנו אוכלים, נתתי נשיקה על הלחי לאדוארד ויצאתי החוצה, לא היה לי תאבון.
יצאתי החוצה, נשמעתי את האוויר הנקי, וטיילתי בין עצי הפרות הגבוהים והרבים שהיו בגן.
"מדוע אינך בחדר האכול? " דיווד נעמד לצידי, נאנחתי, "מה רצונך?" שאלתי, "שתיכנסי לחדר ותאכלי דבר כל שהוא." הוא אמר ושם את ידו על כתפי, הזזתי אותה והמשכתי להתהלך, "אינני רעבה." אמרתי,
"אז לפחות כנסי לארמון." הוא אמר, "אינני רוצה בכך." אמרתי, מנסה להישאר רגועה, המשכתי ללכת, הצצתי מבעד לשערים הענקים אשר הגיעו לגבוה העננים, השערים היו ממוקמים באמצע החומה אשר הקיפה את הארמון, וכל צד צריח, ובו שומר.
עברתי בין הסורגים, למזלי הר, הייתי רזה כמקלון, והצלחתי לעבור לצד השני ללא כל בעיות, טוב, בלי בעיה של להיתקע.
"בלה?!" אחד השומרים קרא לעברי, הרמתי את מבטי, והשומרים בחוץ התאספו סביבי, כולם היו לבושים במדים האדומים של משמר המלכות.
"לאן דרכך?" המפקד, אשר אתמול היה בחדרי, נעמד מולי, "תן לי לעבור." אמרתי, "אינני יכול. את צעירה מדי." הוא אמר, "אני מה?! צעירה מדי?! אני בת 17!" צרחתי ורצתי בין כל השומרים, חמקתי ורצתי לתוך הממלכה, רצתי ורצתי, והמשכתי לרוץ, כמעט נתקלתי בכמה אנשים בדרך, חמקתי עברתי דרך השוק, הפסקתי לרוץ, והחלתי להתנשם או להתנשף מהריצה הממושכת. "בלה? הוד מעלתה? הנסיכה בלה?" קול נשמע מאחורי, הסתובבתי, וראיתי גבר, אר מחזיק בידו של ילד קטן בעל עניים חומות, כמו של אביו כנראה, ושיער חום. לגבר היו עניים חומות, שערו שחור, הוא היה נמוך מעט, ורזה מאוד. "שלום." אמרתי וחייכתי, "מה הינך עושה בממלכה לבדך?" הוא שאל, "החלטתי לצאת לטיול." אמרתי, "שמח אני לראותך כאן ביום נעים שכזה. תהני בדרך." הוא אמר, השתחווה והלך. הסתכלתי על כל הפרות, הירוקות, הדגים, הצמחים, הבגדים, והחפצים אשר היו בשוק, מדי פעם הסתכלתי לאחור, לראות עם השומרים מאחורי, אך לא היה להם זכר. הסתכלתי על השמים, אשר לא היה בהם זכר לעננים, צבעם היה כחול עמוק או טהור.
לפתע יד תפסה בידי ומשכה בי לאחת מין הסמטאות הצדדיות.
לא היה שם זכר לאור, או לכל נפש חיה, המקום הדיף ריח של טחב או עובש.
הסתובבתי, ומצאתי את עצמי מבטיה בעינו של מישהו…
"מדוע הינך בשוק?" הוא שאל, "ג'וני?" שאלתי בקול חלוש, והוא הנהן.