הלוואי שהיינו רק נשמות בחלל.

אומרים, שהחיצון זה מה שחשוב.
שעל פי החיצון נקבע הרושם הראשוני, שעל פי חיצון קובעים אם אתה שווה משהו.
כולם מטפחים כל כך את החיצון הזה.
אבל החיצון הזה מכשיל.
החיצון הוא שקר.

זה שהחיצון שלי מחייך לא אומר שהלב שלי מחייך.
זה שהחיצון שלי יפה לא אומר שהלב שלי יפה.
הלב שלי שבור. הוא מתפורר. הוא שחור.

הלוואי שממבט אחד היינו יכולים לראות את כל האני שלנו.
שהיינו יכולים לקרוא אחד את השני כמו קלף פתוח.
שלא היה לנו חיצון.
שלא היה לנו שקר שמנסה לייפה את המציאות,
את האני שלנו.
כי האני שלנו טוב כמו שהוא.

החיצון הוא מועקה שכולנו מטפלים בו.
נותנים לו סיבות להמשיך להשתלט ולהתקיים.
גורם לנו להתנהג כמו חסרי מוח.
ותראו מה זה.
הוא הצליח לעבוד על כולנו.