המומינים המערה והאוכל פרק 3 חלק אחרון לעונה…

"לא…. אוכל…..לא……" אמר אופיר והחל לרוץ…
הוא עשה את דרכו חזרה אל המערה במהירות – ואל הדרך נופל, קם, נתקע בעצים, מפחיד ארנבות כשהוא נראה כמו זומבי בהתקף חרדה….
הוא כבר ראה את המערה באופק כשפתאום קפצו עליו מהעצים סנורקה ומבטה הרצחני ואבא מומין והכרס הענקית שלו. הם חבטו בו בעוצמה –יותר נכון זו הייתה הכרס..- שהוא נדבק לקרקע.
"איפה הבגד ים שלי?!" שאלה סנורקה ועיניה זרחו באור אדום מרושע….

הוא התעלם מהשאלה וסילק אותם מעליו, ורץ למערה. הוא ראה אותם רצים אחריו, כל העמק רץ אחריו.."איזה מקום מוזר.." מלמל לעצמו בזמן שנכנס והתחיל לנשוף על הלהבות..
"פו פו פו פו.."

"נראה לך שזה יעזור?" אמר מישהו מאחוריו…

הוא הסתובב וראה את גברת מומין… מחזיקה במטף כיבוי שמסוגל לחמוק עיר שלמה..
"ואוו איזה סטייל" אמר אופיר.
בעוד ששאלות רבות צצו במוחו הרעבתני..
1.למה הוא לא אוכל כרגע?
2. למה למומין אמא יש רק סינר?
3.למה עיניין אותו מה מומין אמא לובשת?
4.איך הוא הגיע לאטלנטיס – או בשמה החדש – עמק המומינים?
6.שמתם לב שדילגתי מספר ? (כן אופיר.. לא כולם מטומטמים><)
7.למה אליסיה מסתכלת עלי?
8. אליסיה לא יודעת שאני תפוס?
9.מתי אחזור לאהובתי ? (אוהובי*)
10.למה אין לפיקאצ'ו/רוני/עדן/אשלי/ביטלי עוד שאלות…

אילולי חושרחיהאוכל* שהיה לו..
אופיר לא היה יכול לחלוק עם האוכל את רגעיהם האחרונים…
דמעות החלו לבצבץ בעיניו כאשר ראה את האוכל נלחם בין המוות לבין להאכל…
הוא קיווה, ורצה שיבחרו בלהאכל…
למה!?
למה?!
למה?!
אתם רוצים סיבות? (כן כן השמן..)
אז תגידו.. (כן כן ישמן ~עצבני~)
טוב…
אז שלום שמי אופיר ואני אוהב אוכל…
מה גורם לי לדבר? אוכל…
אז לפניכם מוצגים כמה פיתגמים- חשובים וחיוניים…
*"ובחרת באוכל" -"ובחרת בחיים-
*תחשוב חיוני- אוכל..
*"אם אין לי אוכל..מה אני ?" -אם אין אני לי- מי לי?-
*בכול סוף מערה יש מקרר..
*אכול כפי יכולתך…
*אכול בעצמך…
*עדיף להיות הנאכל…

ואני יכול לשבת ולהמשיך עד מחר….
כרגע המערה , נשרפה…
]עימות הלב שלי מחסירות…
ויש לי מחסור…
לכן אני מזמין אתכם להיצטרף אלי לגלות את אטלינטיס בשנית…
"עמק המומינים.."
ולהיצטרף למסע…
אתם באים?
אם כן תכתבו….