לא נשברת / פרק 3

התחלתי לעבור על כול המסמכים , הדבר הראשון שהבנתי שזאת פנימייה לילדים שיש להם
בעיות בבית והם לא יכולים להשאר בבית , כן אין לי בעיות בבית אבל גם אין אף אחד בבית חוץ
מכתם דם של אבא שלי שאף אחד לא רוצה לשטוף , להתחיל לבכת עכשיו ליד ד'ייסון זה לא הרעיון
הכי טוב בעולם , נבוא לפנימייה נתחיל לבכות .
קראתי קצת על דפנה , היא ילדה רגילה בסך הכול אבל עכשיו יש לה מספר משברים בבית , שההורים
שלה מתחילים לריב אחד עם השני , כבר נמאס לה והיא בקשה לעבור לפנימייה כדי לא להיות הרבה
זמן בבית .
הצרור שהיה על קרובי משפחה וחברי משפחה , הבעיה הייתה משותפת ' להשאר בבית זה סכנה '
או שההורים עכשיו בפגשות בארצות אחרות שמתקיימים וועדות של כספים , או מה אני יודעת על עסקי
הפשע של אמא ואבא שלי , מה זה אמור לעיניין אותי עכשיו ?
הנסיעה ערכה כמעט מספר שעות , היינו בתחנה בקליפורניה ונסענו לאריזונה ששם נמצאת הפנימייה .
" עוד מספר דקות אנחנו שם , איך המרגש "?
" בסדר " זה היה הדבר הראשון שעלה לי בראש , לא התרגשתי או משהו , מה שאני בטוחה שאם אני
המצא שם פינה של מקום שקט אני יוכל להתחיל לקרוא יומנים של אמא ואבא שלי .. ברגע שיהיה לי את
האומץ לחזור לבית , יום אחד .
לבסוף אחרי חצי שעה או ארבעים דקות ראיתי מרחוק את הפנימייה , היא הייתה ענקית . היא עמדה
באמצע שום מקום , חולות מסביבה והיא כיסתה חצי מהמקום או יותר , ליד השאר עמדה דפנה מיד
זהיתי אותה , ד'ייסון עמד מול השאר וחיכה שיפתחו לנו אותה " תזכירי לא לדבר עם המשטרה בקשר
להורים שלך , לא משנה מה ואם את צריכה משהו " כן , כן יש לי אותך . הבנתי את זה כבר .
החזקתי את שתי המעטפות בידיים ויצאתי מהאוטו, פתחו לנו את השער ונכנסו .
" שלום " התקרבה דפנה לכיווני , חייכתי " הי " אמרתי בקול חמוד , כדי שלא תחשוב שאני איזה סנובית
שיש לה הורים גנגסטרים או מפיונרים " את סלסטיה נכון "? היא שאלה וחייכה " כן ואת דפנה נכון "?
היא גילגלה את עינייה " דפני " .
נו בסדר , דפנה .. דפני אותו דבר .
" בואי אני יראה לך את הפנימייה " היא לפתע צעקה ומשכה אותי מידי , הבטתי בד'ייסון שחייך ונופף
לי , נופפתי לו בחזרה והמשכתי לרוץ אחרי דפנה .
" זה החדר שלך " היא אמרה , הסתכלתי על החדר שלי , או חדר יחיד ! מצויין !
בחנתי אותו במהירות ומשכתי בכתפיי , חדר סביר וסבבה אין לי בעיה איתו , המשכנו ללכת ויצאנו
מהמגורים " פה זה הרחבה , איפה שמעשנים וזוגות מסתובבים פה , פה מבלים בערב " היא קיצרה
הכול .
נכנסתי לביניין ענק , מקצרת את הסיור " כאן חדר האוכל , ספרייה וקומה שנייה זה הכיתות " אלוהים
מביניין לביניין יש איזה רבע שעה הליכה , בדרך יש ספסלים וברזיות , סלים לכדורסל ומגרשים
לכדורגל , טניס , כדור עף וכול הספורט שהילדים משחקים .
ואז שהמשכנו ללכת מאחורי הרחבות התחילו כול המעמדות בבית הספר " בואי נראה " היא סקרה
במהירות את הקבוצות תלמידים " פריקים " הצביעה על קבוצה של אנשים שלבשו שחור , חלק
מהם היו חתיכים אי אפשר לומר שלא " חנונים " הצביעה על ילדים שהיו יושבים עם מחשב נייד ,
זה שהם עם מחשב נייד לא אומר שהם חנונים , עד הקטע של הרצח של אבא שלי ובריחה של
אמא שלי הייתי יושבת שעות על המחשב " ילדים עשירים " הצביעה על ילדים שישבו עם מותגים
וזהב על הידיים , אלוהים .
" ילדי משטרה " היא הצביעה סתם על חבורה של בנים חתיכים " הם החצי המקובל מבין המקובלים "
חצי מקובל ובין המקובלים ? יופי המעמדות פה פשוט מרתקת !
שונאת צביעות , מעמדות , אנשים שקוראים לאנשים בשמות , ושונאת מעמודת ! שוב !
" והחצי השני זה היותר מקובלים , הם ילדי פשע , תמיד מוקפים בשומרים וכול החרא הזה " טוב
מצאתי את הקבוצה שאני משתייכת אליה ( = לא באמת ) .
" ואת לאן קשורה "? שאלתי , היא משכה את כתפייה " שום דבר " . בדיוק מה שאני צריכה .