הצרות שלי עם בנים – פרק ד': הדייט

זה היה מארק, הוא נכנס למסעדה עם בחורה בלונדינית ומעט נמוכה ממנו. ניסיתי להתכופף מעט בכיסאי אך הוא זיהה אותי וניגש אלינו. "היי לירי, לירי נכון?" שאל מארק והביט בלבושי המוזר. הסמקתי. "כן…" מלמלתי "מה קורה מארק?"
"הכל בסדר," הוא ענה והבלונדינית סימנה לו לבוא איתה לשולחן "אנחנו בדיוק בדך לשולחן שלנו, סליחה על ההפרעה." הוא אמר והם הלכו לשולחן הסמוך לנו. אני ושון שקענו בשיחה, ככל שהכרתי אותו טוב יותר התגלה מולי אדם מיוחד ורגיש אבל עדיין לא הרגשתי את הפרפרים בבטן. כעבור דקות ספורות הפיצות שלנו הגיעו. "בשבוע אני טס לחוץ לארץ לחודש וחצי," אמר שום ונגס ברעבנתות במשולש הפיצה שלנו. התבאסתי, רציתי שנמשיך לצאת ולהכיר אחד את השניה. לאחר שאמר זאת שתיקה ארוכה שררה בינינו. "לאן אתה טס?" סוף סוף הצלחתי לשאול ולקחתי לגימה מכוס הקולה הקרה שלי. "לתאילנד כנראה ואז אני חוזר להתרעננות של שלושה ימים בבית וטס להודו." הוא אמר. התבאסתי, רציתי שהוא ימשיך להיות כל הזמן לידי. אחרי שסיימנו את הפיצה ושילמנו חשבון החלטנו לטייל קצת. הלכנו יד ביד בטיילת והבטנו בים, ואז התנשקנו, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי, אומנם זה היה קצר מאוד אך אני אזכור אותה להרבה זמן. אחרי מספר שניות זה נגמר והמשכנו לטייל יד ביד. בשעה עשר הוא עלה איתי לאוטובוס וליווה אותי עד הבית. נכנסתי הביתה, כולם עדיין היו ערים וצפו בטלוויזיה. "איך היה בסרט עם דנה?" שאלה אותי אמי ובהתה בלבושי המוזר. "היה בסדר…" אמרתי ונכנסתי לחדרי." פתחתי את הפייסבוק במהירות וראיתי שדנה מחוברת, סיפרתי לה שהיה לי אחלה דייט ובסוף גם התנשקנו. "סוף סוף, חשבתי שזה לעולם לא יקרה!!!" ענתה דנה במהירות. סגרתי את המחשב, החלפתי את בגדיי המוזרים לפיג'מה חדשה שאמא קנתה לי, צחצחתי שיניים והלכתי לישון. השעון ה מעורר העיר אותי משנתי בשבע בבוקר, התארגנתי במהירות, לבשתי חולצת בית ספר והפעם ויתרתי על הסגול – הלכתי על שחור. בשבע וחצי הייתה כבר מחוץ לבית וההסעה לא איחרה להגיע, עליתי עליה במהירות וחיפשתי בעיניי את מקס, ראיתי שהוא לא בהסעה אז התיישבתי ליד מישהי שישנה שנת ישרים, תוך שניות ספורות היא התעוררה והביטה בי בהבעת גועל. "מה את עושה פה?" שאלה בכעס.
"יושבת פה…" מלמלתי ושקעתי בפלאפון שלי. "אז זהו שזה המקום שלי," אמרה המעצבנת "קומי!" היא פקדה עליי. הבטתי בה לשניה, היו לה עיניי שקד קטנות ומעצבנות, שיער שחור חלק כמו מקלות ונמשים על כל הפנים. גם היא הביטה לי לשנייה והבעת פנייה התרכחה, "את יכולה לשבת פה אם את רוצה…" מלמלמה. "תודה…" מלמלתי "מצטערת אם הפרעתי לך."
"לא זה בסדר," אמרה "אני תמיד מתייחסת ככה לאנשים ולא מבינה שאני פוגעת."
"אני רגילה שמתייחסים אליי ככה," אמרתי והכנסתי את הפלאפון לתיק "אני לא כועסת עלייך."
"איך קוראים לך?" שאלה.
"לירי, ולך?" אמרתי בעודנו יורדות מהאוטובוס שעצר בתחנה.
"סאם," מלמלה והתחלנו ללכת לעבר בניין בית הספר.
עברנו דרך החצר האחורית והמוזנחת ופתאום ראינו משהו מוזר מאוד…