נ.ב.ש.מ:עונה שניה פרק 12(עם וואן דירקשן)

~נקודת מבט נייל~
למרות שאביה דיברה איתי הרגשתי רע,פחות רע ממקודם אבל עדיין רע…
החלטתי ללכת לקורל ולנסות לגרום לה לחזור איליי,איך בתוך כמה דקות מחשבה יכולה להשתנות כלכך…
התחלתי להתארגן,ויצאתי לאחר שעתיים…
~נקודת מבט זאיין~
"וואו,זה מושלם"אמרה קורל בחיוך מאוזן לאוזן כשראתה את היכטה ועליה שף פרטי שהשכרתי ליפני ושולחן עם שני כיסאות..
"בימיוחד עבורךך"אמרתי מחזיק במותניה מאחור ונושק לה בלחי
"טוב אז נאכל?כי אני עוד שניה אוכלת אותך"אמרה בחיוךך
"אז נוותר על האוכל ונאכל אחד את השני?"שאלתי בחיוך ממזרי וסובבתי אותה איליי והתקרבתי איליה
"לא ולא,שחכת את היתערבות??"סובבה את הפנים
"אויייש,טוב בואי ליפני שאני יהפוך לאונס"אמרתי בחיוך ומשכתי בידה,עליתי על היכטה והעלתי אותה בעדינות על היכטה ושילבתי את ידי בידה הקטנה והקרירה.
~נקודת מבט קורל~
זאיין הושיב אותי על הכיסא כמו ג'לטנמן וישב בצעד השני של השולחן.
"אז מה תאכלו?"שאל השף
"מה יש לאכול??'שאלתי
"מה שברצונכם,בישביל זה אני פה"חייך חיוך קטן
"אפילו אמפנדס?"שאלתי
"מזה?"שאל זאיין
"זה אוכל מארגנטינה,מין בצק שממולא בבשר טחון וזיתים"אמרתי בחיוך
"בטח"חייך השף
"אז אני רוצה גם מה שהיא אמרה"אמר זאיין
לפתע שמענו נידנוד של היכטה
"מה קרה?"נבהלתי
"אנחנו מפליגים,בואי נישב מקדימה עד שהאוכל היה מוכן"אמר זאיין
"אוקי,מתאים לי,כך אני לא יחשוב על האוכל"גיחחתי
"שמנהה"
"אנורקס"
"דרדסית"
"ט'אוויל"
"אויייש על כל דבר ישלך מה להגיד?"
"כן;)"אמרתי לבסוף בחיוך מנצח וקמנו והתיישבנו מקדימה,הרוח עפה עלינן ונעשה לי קריר למרות שקיץ
"קר לך?"שאל זאיין כשהוא יושב לידי ומביט בי כשאני משלבת ידים
"בערך,כן"אמרתי
"בואי"משך אותי אליו וחיבק אותי בלי הודעה מוקדמת
"איזה יפה הים ככה"אמרתי מביטה בים ובגלים הקטנים
"כן,כימעט כמוך"אמר ונשק לי בלחי
"חחחח חנפן קטן"ציחקקתי
"מה לעשות,שאת לא אשמתי שאת יפה כלכך"חייך והסמקתי כהוגן
"את מסמיקה?"שאל זאיין כשאני שומעת את החיוך בקולו
"לא"אמרתי משפילה את ראשי
"כן,את כן"אמר
"טוב,אני מסמיקה,מרוצה?"שאלתי בעצבים עם חיוך
"כן"אמר בחיוך מרוצה
"האוכל מוכן"אמר השף והלכנו בזהירות כדי שלא ניפול,האוכל היה מונח כבר על השולחן וזללתי אותו
"וואו באוכל את ממש דומה לנייל"אמר זאיין
"כן ואל תזכיר לי אותו"אמרתי
"את עדייך מרגישה איליו משהו?"שאל בקצת אכזבה
"לאא"אמרתי בעצבים והוא חייך
אכלנו וצחקנו הרבה…
"שמעת פעם את השירים שלנו?"שאל אותי
"אממ…לא"אמרתי
"אולי פעם אחת,וזה בספק"הוספתי
"אז הגיע הזמן שתישמעי,בימיוחד אם אני שם"אמר מתגאה בעצמו,הוא קם וניכנס לתוך הסיפון,לפתע החל להתנגן שיר…
הוא חזר והושיט את ידו…
"תירקדי איתי?"שאל
"אני לא רוקדת"אמרתי בהיסוס
"מה לא רוקדתת?"שאל לא מבין
"לא יודעת לרקוד,אני לא רקדתי בחיי"אמרתי בחיוך מזוייף
"תמיד יש פעם ראשונה"אמר ומשך בידי
"לא,דיי זאיין"אמרתי למרות שכבר נעמדתי
"דיי כבר יא'עקשן"אמר לי תפס במותני
"אבל….אני לא יודעת"מלמלתי
"אל תתבישי,אני ילמד אותך"אמר וחייך חיוך כובש
"טוב"אמרתי בחיוך ועם יד אחת הוא תפס במותני והיד שנייה במותן.
"תזוזי אחרי"אמר והתחלף השיר לשיר שקט יותר
"איזה שיר זה?"שאלתי בלחש כשאיניני יודעת מה לעשות עם רגלי
"סאמר לוב"הוא לחש ומשך אותי איליו קרוב יותר ושם אץ שני יידיו על מותני ואני שמתי את ידי סביב צאוורו
וזזנו בתיאום,תיאום מושלם…פעם ראשונה בחיי רקדתי.
במשך שלוש דקות וחצי רקדנו,צמוד צמוד…
ואז שוב התחלף השיר,
"בסלואו היית טובה,בואי ניראה אותך בקיצבי יותר"אמר בחיוך
"והשיר הזה?"שאלתי
"זה וואט מקס יו ביוטמפול"אמר ושילב שוב את ידו בידי ויד אחת השאיר עח המותן
"תזוזי איתי"לחש לי באוזן ודחף בעדינות את מותן ימין וכך רגלי הימינית זזה אחורה ורגלו זזה קדימה,זה לקח בערך דקה עד שקלטתי את הקטע…רקדנו איזה שעה ניראלי,והיה ממש כיף,אני לא מבינה איך לא ניסיתח את זה קודם
"וואו,ועוד אמרת שאת לא יודעת לרקוד"גיחך וסיבב אותי
"מה לעשוות?זה בא טיבעי,אני ארגנטינאית זוכר?"אמרתי בחיוך
"יואו,נכוןן…ישלי חברה ארגנטינאית"אמר בחיוך וחיבק אותי…
"טוב נילך?ההורים שלי חוזרים עכשיו מהעבודה"אמרתי
"כן,בואי"אמר ומשך בידי,ירדנו מהיאכטה והנהג היה שם…
נסענו והוא עצר לי בבית…
"ניגמר היום,אבל אני אומרת שנימשוך את ההיתערבות עד מחר בערב"אמרתי בצחוק
"מה????"צעק ולקח את זה רציני
"מה ישלך?אתה לא יודע לצחוקק?"צחקתי
"טוב..דאגתי לרגע,עכשיו בואי לפה"אמר,תפס בלחי שלי ונישק אותי בפראות,וואו,לנשק הוא יודע!
אחרי חמש דקות בערך התנתקנו…
"בייי"אמרתי ויצאתי מהרכב הוא משך את ידי והדביק לי עוד נשיקה קטנה בשפתיים ויצאתי מהרכב,מסוחררת ממנו לחלוטין!
ניכנסתי לבית וראיתי את נייל בסלון,אוייי לאא!!
"קורל,אנחנו צריכים לדבר"הוא קם וניגש אילי….
ההמשך יבוא…