אהבה סודית… – הקדמה (סיפור חדש ולא על וואן די)

יצאתי החוצה, לשאוב קצת אוויר צח, עצמתי עת עיני ונשענתי על מרפקי על ה"חומה" של מרפסת החדר שלי, "תפסו אותו!" שמעתי קול מלמטה, וראיתי את שומרי הארמון רודפים אחר פשוע, הוא היה גבוהה יחסית, ובעל גוף חטוב ושרירי, עד כמה שראו מתחת לבגדיו, שיערו השחור כמו פחם התבדר ברוח, ועינו הכחולות נראו כמו גאות הים, מלאות אדרנלין ותשוקה. הגבר, ואחרו השומרים נעלמו.
חייכתי חיוך ממזרי, ורצתי לחדרי, פתחתי את דלת חדרי ורצתי למטה במהרה, חולפת על פניו של אחי הגדול דיוויד, "לאן את רצה בלה?" הוא שאל, אך לא עניתי לו, המשכתי לרוץ וחלפתי על פני חדר המלוכה, בחדר עמדו חמשת הכיסאות, של אבי, המלך ארתור, של אמי, אנג'לינה, של אחי הגדול, דיוויד, של אחי השני, ג'יימס, ושלי, אני הקטנה במשפחה.
המשכתי לרוץ, ועברתי על פני אולם הנשפים, כמו שמו, בחדר זה מתקיימים כל נשפי הארמון, והאולם יכול להכניס לתוכו את כל הממלכה העצומה.

סוף סוף הגעתי לשער הכניסה, רמתי את שמלתי מעט, וירדתי מבהירות במדרגות השיש הלבנות, משתדלת לא למעוד על נעלי העקב, הגעתי אל הגן, המקום שבו מקודם ראיתי את הפושע והשומרים, הסתכלתי מסביבי, אך לא ראיתי שום זכר לפושע או לשומרי הארמון, "מהאת עושה בחוץ בלה?" הסתובבתי וראיתי את היועץ של אבי, המלך ארתור, "כלום. מסתובבת…" מלמלתי והוא הנהן, "תזכרי לחזור מוקדם, בקרוב תרד החשכה." הוא אמר והלך. 'יופי, הוא נעלם…' חשבתי לעצמי ואז ראיתי את זה, שרשרת יהלום גדולה, כנראה נפלה מכיסו של הפושע, הרמתי את השרשרת, השרשרת הייתה בצבע כסף טהור, ואבן יהלום גדולה בצבע תכול אשר מסביבה איטורים יפים. בחנתי אותה, התרוממתי, והמשכתי להסתכל על האבן היפה והמבריקה, "שרשרת יפה נכון?" קול שאל מאחורי…