הים תמיד שקט- פרק 53

" טוב, המון תודה על השיחה הזו, אבל אני באמת כבר חייבת לחזור הביתה. את רוצה טרמפ הביתה? " שאלה אותי הדר.
" לא לא זה בסדר, אני עוד אשאר בים כמה זמן ".
" איך שתרצי " היא אמרה לי בחיוך ונתנה לי חיבוק. " באמת תודה על הכל, ואנחנו עוד נדבר ". חייכתי אליה ואמרתי לה שבשמחה, והיא הסתובבה והלכה לה לכיוון החניות של הרכבים ליד הים.
אחרי שהיא הלכה אני הייית די בשוק. לא האמנתי בכלל לכל השיחה הזו, לכל הפתיחות, לרגע לא חשבתי שהיא ממציאה הכל, אני באמת חושבת שהדר השתנתה. אבל הסיפור שלה, כל כך כאב לי לשמוע אותו, לא האמנתי שזה מה שיעמוד מאחוריה.
השעה הייתה בסביבות 3, רוב הילדים או לפחות הכיתה שלי כבר הייתה אמורה לסיים את הלימודים. החלטתי להתקשר לירדן.
אחררי שלושה צלצולים הוא ענה. " יולי, היי " הוא אמר.
" היי, אני מפריעה? ".
" לא לא, בדיוק אני בדרך הביתה, מה נשמע? איזה כיף לשמוע את הקול שלך ".
" שמעתי על מה שקרה, רק רציתי לדעת אם אני בסדר ".
" שמעת שהדר נפרדה ממני? וואלה, מפתיע, את מהירה " הוא אמר ושמעתי אותו צוחק קלות.
" כן, אתה בסדר? ".
" בטח שאני בסדר, אני רק מקווה שהיא בסדר ".
" היא תהיה בסדר ".
" איך את בכלל יודעת? " הוא שאל.
" דיברתי איתה והיא אמרה לי ".
" וואלה.. היא שוב באה אלייך במרשעות? ".
" לא, היא דווקא הייתה ממש חמודה תתפלא ".
" אני מתפלא " הוא אמר בצחוק, " מה, איפה את עכשיו? למה לא באת לבית הספר? ".
" סתם, משהו משפחתי ".
" הבנתי.. טוב לא הפסדת איזה משהו דחוף, אל תדאגי ".
" תודה, איך אתה, איך עבר היום? ".
" את יודעת, יום רגיל לגמרי ".
" כעסו שלא באתי? ".
" לא, אל תדאגי עלייך לא יכעסו בקרוב. אני לא שומע הרבה רעש מסביבך, את בבית? ".
" לא אני בים ".
" את כל הזמן בים.. " הוא אמר בצחוק.
" מסתבר " אמרתי לו.
" את רוצה חברה? " הוא שאל בקול נחמד.
" אני לא צריכה, תודה. אני במילא אשאר פה עוד קצת זמן ואז אני אקפוץ לליעד, לראות מה שלומו ".
" אוקיי סבבה, את תבואי מחר? " הוא שאל.
" נו כמובן, ככה אתה מכיר אותי? ".
" בטח, טוב יאללה נדבר יולי אני חייב לנתק יש לי ממתינה, ביי ".
" ביי ירדן " אמרתי בחיוך והתנתקה השיחה.
הים, יותר מתמיד דווקא ביום הזה, היה נראה כל כך שונה. היה לו גוון של בין כחול לירוק, משהו כל כך מיוחד ואמיתי. הרגשתי כאילו אבא שלי צופה עליי מהשמיים, מחייך, אומר לי כל הכבוד על השיחה שהייתה לי עם הדר, צוחק מזה שהבת שלו מבלה את כל זמנה בים. מעניין מה הוא היה חושב עליי אם הוא היה חי עכשיו.
כל כך הרבה דברים עברתי היום, דווקא היום. אני חושבת שזה אחד מהימים הכי משמועתיים שהיו לי בכל התקופה הזו.
קיבלתי סמס, זה היה רועי. אמרתי לעצמי שהיום הזה עוד לא נגמר, מעניין מה לו יש עכשיו לומר.
" אם את יכולה, תפגשי אותי בעוד 10 דקות ליד המקדונלס הגדול. אם את לא יכולה אני סתם אתבאס אבל לא נורא, אוהב ".
איזה מזל שאני בים ואני קרובה לשם. שלחתי לו חזרה " אני תמיד יכולה, אוהבת " וחיכיתי לראות אותו. איכשהוא שלושת הבנים האלה, ליעד, ירדן ורועי, עברו לי מול העיניים. חשבתי פתאום מי הכי נכון בשבילי. רועי עכשיו איתי, אבל לא יכולה לצאת ממני המחשבה שליעד בתחילת הקשר שלנו, ממש בימים הראשונים שהגעתי לבית הספר, רצה אותי, רצה לנשק אותי, ופאתום כשהוא ידע שאני לבד, הוא בחר לשדך לי מישהו במקום להיות איתי. וירדן, שהקשר שלנו ספג אי אילו עליות ומורדות, ואני יודעת שוהא עדיין בעניין, האם אני עדיין מרגישה משהו. ורועי, מי שאיתי עכשיו, שאיתו אני חושבת הכי טוב לי, האם אני באמת שלמה עם הקשר איתו או שירדן עדיין ממשיך להדהד לי במוח?
עם המחשבות האלה צעדתי לכיוון המקדונלס הגדול שליד הים. ראיתי את רועי יושב לו על איזה ספסל, מחזיק זר פרחים קטן וחמוד וקופסא אחת קטנה. צעקתי לו כשהייתי במרחק של 10 צעדים ממנו " רועי! " והוא ישר הסתובב לכיוון שלי וראיתי אותו מחייך מאוזן לאוזן. התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
" אני התגעגעתי " הוא אמר.
" ראית אותי רק אתמול " אמרתי בחיוך.
" כן אבל את יודעת, הספקתי להתגעגע ".
" זה בשבילי? " שאלתי ומבטי הופנה לפרחים ולקופסא.
" אלא בשביל מי? " הוא אמר ונישק אותי.
" מה קרה שאתה כל כך מחויך? " שאלתי אותו, והוא רק חייך אליי חיוך גדול והסתכל לכל הצדדים כדי ליצור מתח.