החבר של הבן דוד שלי פרק 18 חלק ב' ♥ (במיוחד בשבילך אביה ;) ) Love u!

^מנקודת המבט של לאוי^

חייכתי חיוך רחב שיניים, "זאין קום!" צעקתי, "אתם הורגים אותי!!" בכה הארי שהיה מוטל מתחת לערמה.
"אתה סוחב הרבה?! זאין שבר לי את הגב!" יללתי, וכמו בכוונתי, הבנות צחקו, הסתכלתי על אחת מהן, היה לה שיער שחור ארוך שבקצוות הוא בלונדיני צהוב, היא הייתה בגובה ממוצע, ודי רזה. הסתכלתי עמוק לתוך עיינה החומות וחייכתי, הא הסתכלה עלי, היא הסמיקה והסבה את מבטה.
הטלפון שלי צלצל והפלתי את זאין כאשר ירדתי מגבו, הוצאתי אותו מכיס הג'ינס שלי והסתכלתי על השם "אלינור." היה כתוב, נאנחתי, 'אני נפרד ממנה.' החלטתי בראשי, עם אני רוצה להתחיל עם הבחורה ההיא, לא כדאי שתהיה לי חברה באותו הזמן. כן כן ! תגידו שאני פלרטטן! זה די נכון…אבל אין מה לעשות, זה אני.
וזה לא הקטע של לפלרטט! אני פשוט חושב שאולי המל יהיה לטובתי גם הפעם, אני מקווה לפחות.
"אלינור." אמרתי, "היי חיים שלי! תקשיב, לפני שאתה בא, אתה יכול בבקשה לקנות לי את העיתון השבועי?, היא שאלה, "אממ…" אמרתי, זה לא רגיל בשבילי, אני לא יודע ממש מה להגיד לבנות כשאני רוצה להיפרד מהן. "סליחה, אבל, לא." אמרתי, "למה?" היא שאלה, קצת מהוססת, "אנחנו…גמרנו. אנחנו נפרדים." אמרי בקול חד ותקיף, "מה?! למה?!" היא צעקה, "כי זה נגמר." אמרתי וניתקתי. חייכתי לעצמי, 'סוף סוף !!' אמרי לעצמי בלב, וחזרתי לכולם, "חזרתי!" צעקתי, "נעלמת?" עקצה מאי, "אוץ' ! כאילו ברור ! לא ראיתם שכמות הרעש ירדה?! שאלתי כנעלב, "לא…אביה ספק לנו אותו." צחקקה קורל ואחת הבנות תקעה לה מבט, 'אז ככה קוראים לה…אביה' חשבתי לעצמי, "אז איפה אנחנו נישן?, שאלתה בת אחרת, "ענבר, את תשני עם נייל, ואת אביה, תשני עם לואי." "היי." אמרתי והמרתי את ידי כמישהו שמתזהה.
"אנחנו חייבות?!" הן צעקו, ומאי הנהנה, אביה נאנחה, די התבאסתי, עם להגיד את האמת, "תגידי, קורל, מה עם דני?" שאלה לפתע מאי, קורל, שעד עכשיו התעסקה בנשיקות מזאין ולשחק באצבעות ידו הימנית, הפכה אדומה כמו אגבניה, "מי זה דני?" שאל זאין, "ז-ז-ז-ה…ה-ה-הא-א-..האקס שלי…" היא גימגמה, "אה, מתי נפרדת ממנו?" מאי שאלה בסקרנות, "לפני…יומיים? וא בגד בי, עם שירי הזאת…" היא מלמלה, "עם הסנובית הזאת?" צעקה מאי, קורל הנהנה חלושות, "טוב. מתי הולכים לאכול? אני רעב!" צעק ניל, "אבל רק אכלנו!" ילל הארי, "עזוב, אני יבשל." אמרה מאי ורצה למבטח לפני שהארי הספיק להגיב, "יש! היא מבשלת מצוין!" אמר ניילו התיישב על המיטה, "אז… אתן רוצות לראות את החדרים?" של ליאם, אביה ועוד אחת הנהנו, "באוי." אמרתי לאביה והובלתי אותה לחדר שלי, "טדם!" אמרתי ופתחתי את הדלת, "כן…הוא די מבולגן. טוב לא די, מאוד מבולגן! אבל זה המקום שלי." אמרתי, "אפשר להבין, גם אני די מבולגנת!" אביה אמרה והסתובבה בחדר, "אתה מכניס לכאן עוזרת לפעמים?" היא שאלה מעבירה את אצבעה על מדף מלא באבק, "לא ממש, היא לא באה הרבה, אנחנו מבולגנים מדי." אמרתי והתיישבתי על המיטה שלי, השמיכה הייתה מחוץ לציפה, הסדין היה מקומט ביותר, ובגדים היו מפוזרים עליה, "אני הולכת לה-.." היא לא שימה וזאין התפרץ לחדר, "נכון זלדה? העוזרת? היא נפצעה…היא שברה את הרגל, והיא לא תוכל לבוא יותר." הוא אמר, "אה…" אביה אמרה, ורצה החוצה, "אחי, מה אני עושה?! אני נפרדתי מאלינור, אני רוצה להתחיל עם אביה…אבל היא לא נותנת לי רגע!" אמרתי וזאין התיישב לידי, "תהיה רומנטי! מה אני אגיד לך, דבר ראשון, תסדר את המקום, דבר שני, היא הולכת לישון כאן בחדר היום, אז…לא יודע, אבל אל תעשה יותר מדי שטויות ! אל תחשוב שהיא כבר מאהובת בך ואתה יכול לעשות מה שבא לך. תתחיל בקטן, תזמין אותה לדייט ראשון או משהו, אפילו, אפילו לא דייט! תזמין אותה סתם ללכת לאכול גלידה בפארק או משהו, ואז תראה לאן זה מתגלגל." הוא אמר, "תודה אחי, אני חייב לך!" אמרתי, "אוכלים!!" קולה של מאי נשמע למלטה ואני וזאין דהרנו למטה.
התיישנו סביב השולחן בצורה כזאת, הארי, ליאם, אני, זאין, נייל, ענבר, אביה, שירז, קול ומאי.
"תקשבו…אני והבנות חשבנו קצת, ו…אנחנו הולכות לנקות לכם את הבית, הפעם לפחות. המקום הזה הפוך!" אמרה מאי, הארי כמעט נחנק, "את הולכת מה?" הוא שאל משתעל ומניח את המזלג עם הפסטה המעולה שהיא הכינה, "אנחנו הולכות לנקות את הדיר חזירים הזה ! מה ששמעת!" היא אמרה, "טוב, בטח אן לכם חומרי ניקוי, אז מזל שחשבתי על הכל מראש, "מה זאת אומרת?" שאל זאין, שהמשיך לשאוב את הפסטה מהצלחת, "יש לי מזוודה עם חומרי ניקוי." היא אמרה, "בשביל מה?" שאלתי, "כי הייתה לי הרגשה שאני אצטרך את זה מתי שהו…וגם כי התבלבלתי עם המנקה שלנו בבית." היא אמרה והסמיקה, "טוב. אז מתי אתן הולכות לעשות את ה 'מבצע ניקיון' הזה?" שאלתי, "עכשיו." היא אמרה והן קמו, "מה עכשיו?! עכשיו אוכלים!" אמר נייל ודחף לפיו עוד מזלג מלא בפסטה,
"עם אנחנו לא נתחיל עכשו, לא תחיל אף-פעם!" אמרה שירז והסתכלה על ליאם בחיוך, "טוב בנות! התחל מבצע נקיון! אתם בינתיים תכאלו, אתם לא צריכים לעשות כלום." אמרה קורל ורצו למעלה, הן ירדו בחזרה למטה וכל אחת התפזרה למקום אחר ונעלמה מי העין.
המשכנו לאכול, "נכון שהן פשוט מדהימות!" אמר הארי, "רק מעניין אותי מאיפה מאי יודעת לנקות…" הוא אמר, "ההורים של אמא שלה, גרים בחווה, אתה יודע, עם תנרגולות, סוסים, פרות, וכל זה. ככה שהיא רגילה לנקות את המקומות האלו, אז בית של חמישה בנים, זה לא הרבה בשבילה." אמר נייל, "היא יודעת לרכוב על סוסים?" שאלתי, "כן." הוא ענה.
"צאו החוצה!" קורל באה מחזיקה בידה מטלית, "למה?" שאל זאין וקם לחבק אותה, אך היא הדפה אותו הוא נשאר שם, עומד ומבולבל, "כי אנחנו רוצות לנקות. אז צאו!" היא אמרה ודחפה אותנו החוצה, ונעלה את הדלת.