חלום של מלאכים 12 חלק א
"אני אלמד אותך איך להגיע לעוצמת השימוש ביכולת האש מבלי לפגוע באחרים או בעצמך." זה מה שרציתי להגיד, לפחות. בדיוק באותו רגע הרגשתי דקירות כואבות פועמות בצד בטני. פלטתי אנקת כאב והתיישבתי בכבדות על הרצפה. כל השמחה והצחוק שהיו נעלמו כלא היו וראיתי איך כולם מצטופפים סביבי לראות מה שלומי. לא ידעתי מה זה הכאב הזה שאני מרגישה. שם למעלה זה היה נדיר שמישהו הרגיש כאב – אלא אם הוא חזר ממשימה. הרגשתי איך כל העולם מסתובב סביבי, מתהפך ומכפיל את עצמו. B החזיק בראשי בעדינות והשכיב אותי אחורה על מזרון קרוע.
"מה קורה?" שאל בקולו המתוק. "את בסדר?" פלטתי צחוק עמום למשמע השאלה. ברור שאני לא בסדר! אני שוכבת פה, מתפתלת מכאבים.
"כ.. כואב.. לי.." אמרתי לבסוף בקול חנוק. ראיתי את רו מתקרבת אליי. על פנייה הייתה הרשת דאגה גדולה ודמעות שאיימו לפרוץ מעיניה. "תני לי לעזור." אמרה והתיישבה לידי. היא הניחה את ידה הימנית על צד בטני ואת ידה השמאלית על מצחי. היא עצמה את עיניה. שקט שרר כשהתרכזה. הרגשתי איך פי פולט אנחת רווחה ואיך גופי מרפה מכאביו. "E, אתה יכול להביא מים?" ביקשה רו. מזווית עיני ראיתי את גופו הקטן של E עושה את דרכו לעבר התיק שלי –שם שמרנו את כל ההספקה שלנו, ובחזרה אליי עם בקבוק קטן בידו. אני לא מבינה למה *הוא בחר בו. Eהיה הצעיר השני בקבוצה. 'עדין אך חמקן', כך הוא תיאר אותו.
רו התיזה קצת מים על פניי, כשהיא משתמשת בכוחותיה ומסובבת אותם. זה היה מדגדג אלמלא הכאב הקל שעדיין נשאר, כמו סימן אחרי כוויה. לקחתי את הבקבוק מידה ושתתי ממנו. "מצטערת שגרמתי לכם לדאוג," אמרתי חלושות. נעמדתי על רגליי כשאני נתמכת בB . הסתכלתי על הילדה. היה בה כל כך בהרבה נחישות, כל כך הרבה אומץ ורצון להקרבה, היא רק צריכה לדעת איך להשתמש בכל זה. הנמכתי את עיני לגובה עיניה ואמרתי לה, "אני אלמד אותך איך להגיע לעוצמת השימוש ביכולת האש מבלי לפגוע באחרים או בעצמך." מבטיהם של חברי הקבוצה היו מהוססים אך מלאי בטחון ואישור. הם בטחו בי שאני יודעת מה אני עושה. בטחו בי שאני עושה את הדבר הנכון.
"את מוכנה?"
היינו במקום מלא חולות. "מדבר" היא אמרה. העדפתי שזה הייה מקום בלי עצים, כדי שאם תהייה טעות לא נשרוף משהו.
"הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה להרפות. לא, לא ככה." אמרתי כשהבנתי שהיא לא מבינה אותי נכון. "התכוונתי להרפות מהרגש. את צריכה לשחרר כל מחשבה רעה או כעס אשר עולים בראשך. אלה גורמים אשר יכולים לגרום לך להתלקחות בזמן קרב. אסור לך להתייחס אליהם, את חייבת להיות עם ראש נקי, את מבינה?" שאלתי בסוף. היא הנהנה ואני המשכתי בהסבר.
"הושיטי את יד ימין שלך קדימה ותחשבי על דברים חמים. כל דבר שעולה בראשך. אש, אבוקות, מנורות, אנשים…" ראינו שהיא לא הבינה את הכוונה של המילה האחרונה, אבל היא עוד קטנה, אז סלחנו. B ו C צחקקו בשקט והשתתקו כשראו את מבטי המתריס נח עליהם. היא התרכזה ולהבות קטנות יצאו מידה אך כבו מייד. אני מכירה את מקרה הזה.
"על מה חשבת?" שאלתי כדי לוודא שאני צודקת.
"על להבות. להבות גדולות." אמרה. ידעתי לפי המבט שהייה על פנייה שהיא באמת התרכזה חזק. צחקקתי בלחש והסתכלתי על B. ידעתי שהוא יודע בדיוק על מה אני חושבת, אך בחיים לא חשבתי שיש עוד שמישהו כמוני. "צריך לשנות גישה. על תחשבי עכשיו על דברים שקשורים לאש, תחשבי על אנשים שאת אוהבת, על חברות שהייתה לך עם אנשים, על דברים אמיצים שעשית בחיים שלך. על כל המאורעות שעברו עלייך." היא הסמיקה קצת ועצמה את עיניה בריכוז. ידה המושטת התלקחה באור עז כל כך, עד שהייתי חייבת לקחת צעד אחורה. ראיתי שהיא מנסה להשתלט על האש, אך פחד שוב שב והציף אותה. "התרכזי!" צעקתי עליה. "מחשבות חיוביות. הגנה. רצון. אומץ. שליטה. על תאבדי אותה !" היא ניסתה שוב אך זה לא עזר. הנדתי את ראשי לשלילה. היא לא מוכנה עדיין.
תגובות (5)
ראיתי את כל הפרקים עכשיו ואהבתי את זה מאוד :)
תמשיכי.
באמת התכוונתי לשאול אותך מה הולך עם הפרק הבא,שעכשיו הוא הפרק הזה!
אבל עכשיו המשכת!ואני שואל אותך שאלה-
מה הולך עם הפרק הבא?!
תודה אופק, אני שמחה שעוד מישהו קורא את זה (:
חח אופיר אני לא יודעת…
אבל נראלי היום בערב או משו… כי אני כבר יודעת מה אני רוצה לכתוב אז אני לא צריכה לחשוב הרבה…
מעולה!!!!!!!!!!