הצרות שלי עם בנים – פרק ב' : היא שונאת אותי

הוא היה מושלם, גבוה ושרירי, הוא לבש סריג אפור וסקיני כחול משופשף מעט, הוא הניח את הג'נספורט השחור שלו על שולחן המורה. "שלום, אני מארק ואני מורה מחליף וגם עוזר למתקשים במתמטיקה," החל להציג את עצמו "אני אחליף את המורה שלכם בזמן הקרוב כי הוא שבר את הרגל והוא מרותק למיטה." הוא אמר. "כבר? רק התחילה השנה!" אמר התלמיד הקולני שישב בשולחן הראשון מול מארק. מארק החל להקריא שמות מתוך הרשימה וכאשר הגיע אל השם שלי הלב שלי פעם בחוזקה ומלמלתי שאני נוכחת. לאחר מכאן המשכנו למשחק היכרות קצת. "אני מארק, בן עשרים ושתיים, אחרי שירות צבאי, מתחיל ללמוד פיזיקה באוניברסיטה, יש לי ילד בן שנה." אמר מארק. "אתה נשוי?" שאל אותו התלמיד הקולני והמעצבן. "אה…לא בדיוק." מלמל מארק והשפיל את מבטו. נשמתי לרווחה, קיוותי עמוק בלב שאולי אחרי שאסיים את התיכון יהיה בינינו סיכוי. השיעור הראשון הסתיים במהירות וכולם הלכו לשיעור הבא, קראתי את המערכת שמארק חילק לנו בסוף השיעור, השיעור הבא שלי הוא ביולוגיה במעבדות של החטיבה. הקפתי את כל הבניין אך לא הצלחתי למצוא את החדר, התייאשתי ושמתי לב שלשלט "מזכירות" שעמד על ידי והצביע על דלת פלדה לבנה. פתחתי את הדלת ונכנסתי למזכירות. "מחפשת משהו?" שמעתי קול מוכר, זה היה מארק. "אה…" גימגמתי והשפלתי את מבטי "אני לא מוצאת את המעבדה." מארק חייך אליי ואמר לי שאני יכולה לבוא איתו כי הוא בדיוק בדרך לשם. פסענו בשתיקה במסדרונות הארוכים ותוך חמש דקות הגענו לדלת שהיה רשום עליה "מעבדה ג' " הודיתי למארק על עזרתו ניחשתי שהשיעור כבר התחיל. פתחתי את הדלת וכל הכיתה הביטה בי. "מה זה האיחור הזה?!" כעסה עליי המורה. היא הייתה אישה מעט נמוכה ומלאה, היא הביטה בי בכעס. "תעופי מהכיתה, מה זה האיחור הזה?" היא אמרה והצביעה על הדלת. "אבל המורה…אני חדשה כאן ומארק המורה המחליף עזר לי למצוא את הכיתה." מלמלתי. "זה לא מעניין אותי, עופי מכאן!" היא נבחה. השפלתי את מבטי לרצפה ופסעתי בבושת פנים לעבר הדלת. "יאללה לכי מפה גמדה!" שמעתי את אחד התלמידים אומר, והיא אפילו לא טרחה להעיר לו. הלכתי למזכירות, ולמזלי מארק היה שם. "למה את לא בשיעור?" הוא שאל. "המורה העיפה אותי…" מלמלתי.
"באמת? בואי איתי אני אדבר איתה." הוא אמר ויצאנו מהמזכירות. נכנסו למעבדה וברגע שהמורה ראתה אותי היא הביטה בי בזעם. "מארק," היא אמרה בכעס "היא לא נכנסת לכיתה אחרי איחור של עשרים דקות!" מאחוריה נשמעו צחקוקי התלמידים. "זאת הייתה אי הבנה," אמר מארק "היא חדשה בבית הספר וקצת הסתבכה, ראיתי אותה מחפשת את הכיתה ועזרתי לה למצוא אותה." לאחר דקת שתיקה המורה נכנעה ובכעס הורתה לי להתיישב במקום הפנוי מאחורי השולחן הרעוע. השיעור עבר באיטיות, היא הרצתה על מה שאנחנו צפויים ללמוד השנה. "את עם הסגול!" אמרה לי בלגלוג והעירה אותי מהרהורי "מה אמרתי הרגע?"
"אה..ש…" מלמלתי. "יופי!" אמרה המורה בלגלוג "את לא יודעת כלום, עופי מפה אני לא צריכה תלמידים חולמניים." נאנחתי ואפילו לא התווכחתי איתה, פשוט יצאתי. ישבתי מול דלת הכיתה ושיחקתי בפלאפון ופתאום הגיעה הודעה…