זוכרים את החמשייה? החמשייה פרק 1:

הקדמה:
נקודת מבט : זואי דוונש
לפני שנתחיל….
אני רוצה לספר קצת על עצמי. (אדי! זה לא ימשך נצח!!)

—————-

אף פעם לא תיארתי לעצמי מתי אני אתחיל לחשוש
ללכת לקניות…..

או להיכנס לעולם שהחיים שלי שווים על כף המאזניים
וטעות הכי קטנה לצד הלא הנכון…….. (מעדיפה לא לפרט…..)

אבל כרגע אני חושבת יותר מידי…..

הי! ( כן, אני יודעת מילה חביבת לאחר פתיחה די מלחיצה ומפחידה…)
שמי זואי, שם המשפחה שלי הוא דוונש. אני בת 16 וחצי (בעוד 4 חודשים ימלאו לי 17!)
אני עולה (סוף סוף) לכיתה י"א בעוד שלושה ימים .
אני גרה בקליפורניה , ( באוקלנד) .
אבא שלי מנהל הייטק, אמא שלי עיתונאית (צריך לדייק, מנהלת)
יש לי אך בן 20 =לורן, אחות בת 12 ששמה רלי ( אריאלה),
ועוד שני אחים תאומים בני 6, הנרי ( הרי) והיז (רתפורד).
בית גדול, ליד ים, וכו'……. ( אין זמן לרדת לפרטים קטנים, הלוואי שהיה! )
ולפני ההתחלה:
אם אתם שאולים את עצמכם "איך הכול קרא???"
תשובה אחת : התעניינתי בשומן כבש….. (דוחה אה?)

פרק 1:
החלטה גרועה!

( זאת עדיין אני!)

אני רצה!
לאן? אל הבלתי נודע.
למה? אני חושבת שאוכל לספר לכם מה קרא עד עכשיו:

יום שלישי …….. יום יפהפה.
קמתי מהמיטה שלי, ופתחתי את הארון שלי לרוחה. עמדתי מולו , בהיתי בו כמעט 5 דקות, (כאילו לא ראיתי ארון בחיים!) נזכרתי שיש לי היום חופש אז אני לא צריכה ל"התלבש", הוצאתי מהארון מיכנס ג'ינס בהיר עד הברכיים , וחולצת קפוצ'ון קצרה ודקה אם ציור של מיקי מאוס ( למרות שאני לא מתה על עכברים) שמתי נעלי אצבע, והסתכלתי על עצמי במראה. הכול דבש חוץ מ…..
"השיער " גלגלתי עניים, יש לי שיער לידה, ומזה! אין לי כוח לטפל בה……,.
למזלי הוא חלק אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדי העובדה הזאת….

שמתי סרט לבן בשיער. והוצאתי את הפוני. סידרתי אותו שיראה נורמאלי ( וזה היה נורא קשה!), הוצאתי את הפלאפון מהמטען וירדתי לגינה.

הרי והיז התאומים , (אח הקטנים) היו ברכה ושיחקו.